פרק ב׳ – בתכלית הבריאה
בפרק ב' אנחנו לומדים על כך שהקב"ה הוא מושלם בצורה מוחלטת, לא חסר לו דבר ואין בו חסרון כלל, לא מצד מהותו ולא מצד דרכי הפעולה שלו ואי אפשר להבין את שלמותו (אנחנו כבני אדם לא יכולים לתפוס את השלמות שלו במוח האנושי שלנו).
בגלל שהוא מושלם, טוב ומטיב ולא חסר לו דבר, הוא יצר את העולם כדי לחלוק את הטוב שלו עם הברואים שלו (בני האדם) וזו היא המטרה האמיתית של הבריאה.
אבל הנבראים לא נולדים שלמים ומושלמים מתחילתם, אלה צריכים לזכות בשלמות בעצמם.
בני אדם לעולם לא נולדים מושלמים כי אחרת החיים שלהם יהיו חסרי טעם ותכלית, ולכן המטרה שלהם בחייהם היא לתקן את עצמם (לתקן את הפגמים שלהם באישיות שלהם, בהתנהגות שלהם וכו') ובנוסף להשתמש בטוב שניתן להם כדי לעשות טוב בעולם.
לבני האדם יש להם את החופש והיכולת לבחור בין הטוב לרע, ובחירות שלהן יש השלכות, וזוהי בעצם המטרה האמיתית שלנו בחיינו היומיומיים. אם תבחר בטוב, תתקרב לקב"ה ותהנה מהשפע שהוא נותן לך, אם תבחר ברע, תתרחק ממנו ותקבל ממנו פחות.
בני האדם נמשלים למקבלי תרומה משום שכשאדם נולד הוא עדיין לא עשה שום דבר שמצדיק את הטוב והשפע שהוא מקבל מהקב"ה ולכן כל הטוב שיש לנו הוא "תרומה" מהקב"ה (בזוהר זה נקרא "לחם הבושה" - שפע שהקב"ה נותן לך מבלי שעבדת בשבילו בכלל) והמטרה שלנו כאנשים שמקבלים את התרומה הזאת היא להצדיק אותה בכך שאנחנו משתמשים בזה לטובה.
אפשר להשוות את זה כדוגמא לאדם שנולד עם כשרון כלשהו שמבדיל אותו משאר בני האדם, אם ישתמש בכשרון ויעבוד איתו קשה, הוא יצדיק אותו, אבל אם ינצל אותו לרעה הוא בעצם פוגם במתנה שניתנה לו בידי הקב"ה.
לדוגמא: נניח שאדם נולד עם יכולת השפעה גדולה על אנשים - כריזמה טבעית, כושר דיבור, ואנשים מקשיבים לו. זו מתנה שלא כל אדם מקבל.
אם הוא משתמש בכישרון הזה כדי לעודד אנשים, ללמד תורה, לחזק חלשים, או להוביל אנשים לעשות טוב, אז הוא מצדיק את ה"תרומה" שקיבל מהקב"ה. הוא הפך את המתנה לכלי של תיקון בעולם.
אבל אם אותו אדם משתמש באותה כריזמה כדי להטעות אנשים, לשקר להם, לנצל אותם או להוביל אותם לחטא, אז הוא בעצם פוגם במתנה.
במקום להצדיק את השפע שקיבל, הוא משתמש בו נגד המטרה שלשמה ניתן.
זה דומה למה שאומרים חכמים: הקב"ה נותן לאדם כלים - חכמה, כוח, כסף, יופי, השפעה, כישרון - אבל האדם צריך לבחור מה לעשות עם הכלים האלה.
במילים אחרות: המתנות שהאדם מקבל הן בחינם, אבל הצדקתן תלויה בבחירה של האדם.
לסיכום: מטרת בני האדם היא לעבוד ולהצדיק את קבלת השפע שלהם דרך הבחירות שהם עושים. כאשר האדם בוחר בטוב, הוא זוכה שהטוב האלוהי יחשב כשלו – והוא לא מתבייש בו, אלא מקבל אותו בגאווה רוחנית כראוי. בעוד שאדם שבוחר בחירות רעות, מתבייש בטוב האלוהי שהוא מקבל.