וריאציה ראשונה
הַלְלוּיָהּ לְדָוִיד בֶּן־יִשַׁי:
קָָטֹן הָיִיתִי מִן אֶחַי / וְצָעִיר מִבְּנֵי אֲבִי:
וַיְשִׂימֵנִי רוֹעֶה לְצוֹנוֹ / וּמוֹשֵׁל בִּגְדִיּוֹתָיו:
יָדַי עָשׂוּ עוּגָב / וְאֶצְבְּעוֹתַי כִּנּוֹר / וְאָשִׂימָה לַיהוה כָּבוֹד:
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּנַפְשִׁי / הֶהָרִים לוֹא יָעִידוּ־לִי / וְהַגְּבָעוֹת לוֹא יַגִּדוּ עָלָי:
הָעֵצִים אֶת־דְּבָרַי / וְהַצּוֹאן אֶת־מַעֲשָי:
כִּי מִי יַגִּיד וּמִי יְדַבֵּר / וּמִי יְסַפֵּר אֶת־מַעֲשָי:
אֲדוֹן הַכּוֹל רָאָה / אֱלוֹהַ הַכֹּל הוּא שָׁמַע / וְהוּא הֶאֱזִין:
שָׁלַח נְבִיאוֹ לְמוֹשְׁחֵנִי / אֶת־שְׁמוּאֵל לְגַדְּלֵנִי:
יָצְאוּ אֶחַי לִקְרָאתוֹ / יְפֵי־הַתּוֹר וִיפֵי הַמַּרְאֶה:
הַגְּבֹהִים בְּקוֹמָתָם / הַיָּפִים בִּשְׂעָרָם / לוֹא־בָּחַר יהוה אֱלוֹהִים בָּם:
וַיִּשְׁלַח וַיִּקָּחֵנִי מֵאַחַר הַצֹּאן / וַיִּמְשָׁחֵנִי בְּשֶׁמֶן הַקּוֹדֶשׁ:
וַיְשִׂימֵנִי נָגִיד לְעַמּוֹ / וּמוֹשֵׁל בִּבְנֵי בְּרִיתוֹ:
וריאציה שנייה
המקור
מזמור קנ״א הוא מן הטקסטים המסקרנים ביותר הקשורים לספר תהילים. מצד אחד, הוא אינו נכלל בנוסח המסורה העברי המקובל של התנ״ך, ולכן אינו חלק מן הקאנון היהודי. מצד אחר, הוא השתמר בכתבי היד של תרגום השבעים היווני, וכן במסורות נוצריות מזרחיות, ובפרט בסורית. לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה התברר שהתמונה מורכבת עוד יותר: בקומראן נמצאה גם גרסה עברית של המזמור, ואף בצורה רחבה יותר מן הנוסח היווני המוכר.
על מה המזמור מספר?
מזמור קנ״א מציג את דוד בגוף ראשון. הוא מתאר את עצמו כקטן באחיו, כרועה צאן, כנגן, וכמי שנבחר דווקא מתוך פשטות וצניעות - לא בזכות מראה חיצוני או מעמד, אלא מפני שה׳ ראה את לבבו. בנוסח הקצר והמוכר מן היוונית, המזמור ממשיך גם אל סיפור גוליית: דוד יוצא אל הפלשתי, מכרית את ראשו, ומסיר חרפה מישראל. התוכן כולו נשען בבירור על שמואל א׳ ט״ז-י״ז: משיחת דוד בידי שמואל, ולאחר מכן עמידתו מול גוליית.
שתי הווריאציות של מזמור קנ״א
הווריאציה הראשונה היא הנוסח הקצר, הידוע מן תרגום השבעים. זהו המזמור שמודפס בדרך כלל במהדורות של ספר תהילים על פי המסורת היוונית, ונפתח בכותרת המזכירה את דוד “אחרי הילחמו את גלית”. נוסח זה מתאר בקצרה את קטנותו של דוד, את נגינתו, את בחירתו, ואת ניצחונו על הפלשתי.
הווריאציה השנייה היא הנוסח העברי שהתגלה במגילת תהילים הגדולה מקומראן (11Q5 או 11QPsᵃ). שם לא נמצא בדיוק אותו מזמור קצר, אלא שני קטעים עבריים, שמקובל לכנותם במחקר 151A ו־151B. אחד מהם עוסק בבחירת דוד ומשיחתו, והשני קשור יותר לעלילת גוליית. כלומר, מה שבתרגום השבעים מופיע כמזמור אחד רציף, מופיע בקומראן כשתי יחידות עבריות נפרדות או כמעט נפרדות.
במילים אחרות:
הנוסח היווני מציג מזמור אחד קצר ואחיד, ואילו הממצא העברי מקומראן משמר גרסה מורחבת ומפוצלת יותר.
האם המקור עברי או יווני?
זו אחת השאלות המרכזיות במחקר. במשך דורות הכירו את מזמור קנ״א רק מן היוונית ומן התרגומים שנשענו עליה. לכן היו שסברו שהנוסח היווני הוא העדות המרכזית, ואולי אף הצורה הקדומה ביותר שהגיעה לידינו. אבל גילוי קומראן שינה את הדיון: כעת היה ברור שקיימת גם מסורת עברית עתיקה למזמור.
עם זאת, גם אחרי הגילוי לא נפתרה השאלה לחלוטין. יש חוקרים הסבורים שהנוסח היווני הוא קיצור ועיבוד של מסורת עברית רחבה יותר, ואחרים טוענים שהקשר בין העדויות מורכב יותר - לא בהכרח “מקור מול תרגום”, אלא אולי שתי מהדורות ספרותיות שהתפתחו זו לצד זו מתוך בסיס קדום משותף. גם תרגום ה־NRSV המעודכן מציין שהנוסח היווני הוא צורה מקוצרת ביחס להרכב העברי שנמצא ב־11QPsᵃ.
האם זה “ספר חיצוני”?
כאן כדאי לדייק. מנקודת מבט יהודית־מסורתית, מזמור קנ״א אינו חלק מספר תהילים שבנוסח המסורה, ולכן אינו חלק מספרי המקרא. אבל במסורות נוצריות מסוימות, במיוחד בכנסיות האורתודוקסיות, הוא כן נשמר ואף התקבל כקנוני או כחלק מהמסורת הליטורגית. לכן נכון יותר לומר שמדובר במזמור לא־קנוני במסורת היהודית והפרוטסטנטית, אך בעל מעמד שונה במסורות נוצריות מסוימות.
מה מיוחד בנוסח העברי?
הנוסח העברי שהבאת מדגיש מאוד את הפער בין דוד לבין אחיו:
הם “יפי התור ויפי המראה”, גבוהים ויפים, ואילו דוד הוא הקטן, הרועה, המנגן, מי שאיש כמעט אינו מעיד עליו — אך ה׳ רואה, שומע ובוחר בו. זהו קו רעיוני חזק מאוד, המתאים היטב גם לסיפור שבשמואל: “כי האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב”.
לעומת זאת, הנוסח היווני הקצר חד ומהיר יותר. הוא מדלג מהר אל נקודת השיא: יציאה מול גוליית, שליפת חרבו, כריתת ראשו, והסרת החרפה מעל ישראל. לכן אפשר לומר בפשטות:
הנוסח העברי־קומראני מדגיש את תהליך הבחירה בדוד,
ואילו הנוסח היווני מדגיש יותר את תמצית הסיפור ואת ניצחון דוד על גוליית.
מתי חובר המזמור?
גם כאן אין הסכמה מלאה. חוקרים שונים רואים בלשון ובסגנון של מזמור קנ״א סימנים לחיבור מאוחר יחסית לחלקים קדומים יותר במקרא, אך עצם קיומו בעברית במגילות קומראן מוכיח שלפחות חלק מן המסורת הזו קדום מאוד, הרבה לפני ימי הביניים והרבה לפני עידן הנוסחים המודפסים.
סיכום
מזמור קנ״א הוא דוגמה נדירה לטקסט שנע על קו התפר שבין מקרא, מסורת תרגום, וספרות בית שני. הוא אינו נכלל בנוסח המסורה, אך גם אינו “המצאה מאוחרת” בלבד: הוא השתמר ביוונית, הופיע בסורית, ולבסוף נחשף גם בעברית בקומראן. שתי הווריאציות המרכזיות שלו - הקצרה היוונית והמוגדלת העברית - מלמדות עד כמה מורכב היה עולמו של ספר תהילים בתקופות קדומות, ועד כמה דמותו של דוד המשיכה לעורר יצירה, פרשנות ושימור טקסטואלי לאורך הדורות.