בחר פרק (1-51)
ספר בן סירא - פרק כ״ד
שבח החכמה
א׳
חכמה תהלל נפשה, ובתוך עמה תתפאר.
ב׳
בקהל עליון תפתח פיה, ונגד צבאו תתהלל.
ג׳
מפי עליון יצאתי, וכערפל כיסיתי ארץ.
ד׳
במרומים שכנתי, וכיסאי בעמוד ענן.
ה׳
חוג שמים לבדי סבבתי, ובעומק תהומות התהלכתי.
ו׳
בגלי ים ובכל הארץ, ובכל עם וגוי רכשתי.
ז׳
עם כל אלה מנוחה ביקשתי, ובנחלת מי אשכון.
ח׳
אז ציווני בורא הכל, והבוראי הניח משכני.
ט׳
ויאמר בישראל שכני, וביעקב התנחלי.
י׳
מעולם מראש נוצרתי, ועד עולם לא אכלה.
י״א
באוהל קודש לפניו שרתי, ובציון נכוננתי.
י״ב
בעיר אהובה הניחני, ובירושלים ממשלתי.
י״ג
נשרשתי בעם נכבד, בנחלת ה׳ ירושתו.
י״ד
כארז בלבנון רוממתי, וכברוש בהררי חרמון.
ט״ו
כתמר בעין גדי גדלתי, וכנטעי ורדים ביריחו.
ט״ז
כזית נאה בבקעה, וכערמון על מים רוממתי.
י״ז
כקינמון וקנה בושם נתתי ריח, וכמור מובחר הפצתי נחוח.
י״ח
כחלבנה ושחלת ונטף, וכלבונה באוהל מועד.
י״ט
כאלה פרשתי ענפי, וענפי כענפי כבוד וחן.
כ׳
כגפן הוצאתי חן, ופרחי כבוד והדר.
כ״א
בואו אלי כל המתאווים לי, ומתנובותי שבעו.
כ״ב
כי זכרי מתוק מדבש, ונחלתי מנופת צופים.
כ״ג
האוכלים אותי עוד ירעבו, והשותים אותי עוד יצמאו.
כ״ד
השומע לי לא יבוש, והעושים בי לא יחטאו.
כ״ה
כל אלה ספר ברית אל עליון, תורה ציווה לנו משה.
כ״ו
המציפה כפישון חכמה, וכתיגריס בימי ביכורים.
כ״ז
המשביע כפרת שכל, וכירדן בימי קציר.
כ״ח
המציף כאור תבונה, וכגיחון בימי בציר.
כ״ט
לא כילה ראשון לדעתה, וכן אחרון לא חקרה.
ל׳
כי מים רבו מחשבתה, ועצתה מתהום רבה.
ל״א
ואני כפלג מן הנהר, וכתעלת מים אל גן.
ל״ב
אמרתי אשקה גני, וארווה ערוגתי.
ל״ג
והנה הפלג היה לנהר, והנהר היה לים.
ל״ד
עוד מוסר כבוקר אאיר, ואגלה אותו עד למרחוק.
על הפרק
פרק מרכזי זה כולל את שיר שבח החכמה: היא יצאה מפי עליון, שוכנת בישראל, נמשלת לעצים ולגפנים נאים. החכמה מזוהה עם התורה, ספר ברית אל עליון.