בחר פרק (1-51)
ספר בן סירא - פרק נ׳
שמעון בן יוחנן הכהן הגדול
א׳
גָּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ, שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן.
ב׳
אֲשֶׁר בִּימָיו נִפְקַד הַבַּיִת, וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל.
ג׳
בְּיָמָיו נִכְרָה מִקְוֵה מָיִם, בּוֹר כְּמִדַּת הַיָּם בְּהִקָּפוֹ.
ד׳
דּוֹאֵג לְעַמּוֹ מִשֶּׁבֶר, וַיְחַזֵּק עִירוֹ מִפְּנֵי צָר.
ה׳
מַה נֶּהְדָּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל, וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת.
ו׳
כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים, וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד.
ז׳
וּכְשֶׁמֶשׁ מַזְהִירָה עַל הֵיכַל עֶלְיוֹן, וּכְקֶשֶׁת נִרְאָתָה בֶעָנָן.
ח׳
כְּצִיץ וֶרֶד בִּימֵי אָבִיב, כְּשׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים עַל אָפִיק מָיִם.
ט׳
כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קַיִץ, וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה.
י׳
כִּכְלִי זָהָב טָהוֹר מַעֲשֵׂה אָמָן, מְשֻׁבָּץ בְּכׇל אֶבֶן יְקָרָה.
י״א
כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא פֵּרוֹת, וּכְעֵץ שֶׁמֶן מְשׁוּלָּח עֲנָפִים.
י״ב
בְּלׇבְשׁוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד, וּבְעׇטְפוֹ כְּלִיל תִּפְאָרָה.
י״ג
בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד, וַיְהַדֵּר חֲצַר קֹדֶשׁ.
י״ד
בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו, וְהוּא עוֹמֵד עַל מַעֲרָכוֹת אֵשׁ.
ט״ו
סְבִיבוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים, כִּשְׁתִלֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן.
ט״ז
וַיְסוֹבְבוּהוּ כַּעֲרָבֵי נָחָל, כׇּל בְּנֵי אַהֲרֹן בִּכְבוֹדָם.
י״ז
וְאִשֵּׁי ה׳ בְּיָדָם, נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
י״ח
עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ, וּלְסַדֵּר מַעֲרְכוֹת עֶלְיוֹן.
י״ט
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ עַל הַמִּזְרָק, וַיַּסֵּךְ מִדַּם עֵנָב.
כ׳
וַיִּשְׁפֹּךְ עַל יְסוֹד מִזְבֵּחַ, רֵיחַ נִיחֹחַ לְעֶלְיוֹן.
כ״א
אָז יָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, בַּחֲצוֹצְרוֹת מִקְשָׁה יִתְקָעוּ.
כ״ב
וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל גָּדוֹל לְזִכָּרוֹן, לִפְנֵי עֶלְיוֹן.
כ״ג
אָז כׇּל הָעָם יַחַד מִהֲרוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.
כ״ד
לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן, לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
כ״ה
וְקוֹל שִׁיר הִשְׁמִיעוּ, וּבְהֵיכָל גָּדוֹל הִמְתִּיקוּ זֶמֶר.
כ״ו
וַיִּתְפַּלֵּל הָעָם לִפְנֵי ה׳ רַחוּם, עַד כַּלּוֹתוֹ שֵׁרוּת ה׳.
כ״ז
וַיֵּרֶד וַיִּשָּׂא יָדָיו, עַל כׇּל קְהַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כ״ח
וּבִרְכַּת ה׳ עַל שְׂפָתָיו, וּבְשֵׁם ה׳ יִתְפָּאָר.
כ״ט
וְעוֹד יִפְּלוּ שֵׁנִית לְהִשְׁתַּחֲווֹת, לְקַבֵּל בִּרְכַּת עֶלְיוֹן.
על הפרק
פרק זה משבח את שמעון הכהן הגדול בן יוחנן (שמעון הצדיק), שתיקן את בית המקדש וחיזק את העם. בן סירא מתאר את הדרו של שמעון בצאתו מקודש הקודשים ואת ברכת הכהנים. הפרק מסתיים בקריאה מוסרית ובחתימת הספר.