בחר פרק (1-68)
ספר חנוך ב - פרק ל״ד
חישובי השנים
א׳
וָאֹמַר לַחֲנוֹךְ: הַבֵּט בְּלוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת כְּתָב הַכּוֹכָבִים, כֵּיצַד כָּל כּוֹכָב רָשׁוּם בִּשְׁמוֹ וּבִמְסִלָּתוֹ, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם.
ב׳
וָאָשֵׂם מַעֲגַל שָׁנִים מִמַּעֲגָלִים, וְשֶׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה תְּקוּפָה אַחַת, וְשָׁמוֹנֶה תְּקוּפוֹת סוֹבְבוֹת עַד הַקֵּץ, כִּי בָרִאשׁוֹנָה נִבְרָא הַכֹּל וּבָאַחֲרוֹנָה יִהְיֶה הַדִּין.
ג׳
וָאָשֵׂם סֵדֶר שֶׁל שִׁבְעַת יָמִים: שִׁשָּׁה יָמִים לַמְּלָאכָה וְהַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְנוּחָה, וָאֲקַדֵּשׁ אוֹתוֹ.
ד׳
כִּי בְּשִׁשָּׁה יָמִים עָשִׂיתִי אֶת כָּל מַעֲשַׂי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַתִּי מִכָּל מְלַאכְתִּי, וּבֵרַכְתִּי אֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְקִדַּשְׁתִּי אוֹתוֹ, כִּי הוּא יוֹם מְנוּחָתִי.
ה׳
וָאָשֵׂם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַיָּרֵחַ לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְהֵם מוֹנִים אֶת הַיָּמִים וְאֶת הַחֳדָשִׁים וְאֶת הַשָּׁנִים וְאֶת הַתְּקוּפוֹת.
ו׳
הֲלֹא הַכֹּל מְסֻדָּר וְנִקְבַּע, וְכָל דָּבָר רָשׁוּם בְּסִפְרֵי הַשָּׁמַיִם, וְאֵין דָּבָר מִקְרִי בַּבְּרִיאָה, כִּי אֲנִי ה' יָסַדְתִּי הַכֹּל בְּחָכְמָה.
ז׳
וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן: מוּבָרָךְ הָאָדָם אֲשֶׁר יְכַבֵּד אֶת יוֹם הַמְּנוּחָה וְיִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִכָּל מְלָאכָה, כִּי אַף אֲנִי שָׁבַתִּי בּוֹ מִכָּל מַעֲשַׂי, וּבֵרַכְתִּי בּוֹ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה.
על הפרק
האל מלמד את חנוך את חישובי השנים ומחזורי הזמן. הוא מסביר את תקנת שבעת ימי השבוע ואת קדושת היום השביעי, בו שבת האל מכל מלאכתו ובירך אותו.