בחר פרק (1-91)
ספר הישר - פרק א׳
בריאת העולם ואדם וחוה
א׳
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ויעש את כל צבאם בששת ימים, ויכל את כל מלאכתו אשר עשה, וינח ביום השביעי מכל מלאכתו.
ב׳
ביום הראשון ברא אלהים את האור ויבדל בין האור ובין החשך, ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
ג׳
ביום השני עשה אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, ויקרא לרקיע שמים.
ד׳
ביום השלישי נקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי למינהו.
ה׳
ביום הרביעי עשה אלהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים נתן ברקיע השמים להאיר על הארץ.
ו׳
ביום החמישי ברא אלהים את שרצי המים ואת העופות המעופפים על פני רקיע השמים, ויברך אותם ויאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים.
ז׳
ביום הששי עשה אלהים את חית הארץ ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה למינהו, ואחר כך אמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בכל הארץ.
ח׳
וייצר ה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, ויקרא את שמו אדם כי מן האדמה נלקח.
ט׳
ויטע ה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, ויצמח ה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.
י׳
ויצו ה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
י״א
ויאמר ה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ויפל ה אלהים תרדמה על האדם ויישן, ויקח אחת מצלעותיו ויסגר בשר תחתנה, ויבן את הצלע אשה ויביאה אל האדם.
י״ב
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו.
י״ג
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה אלהים, ויבוא אל האשה ויאמר אליה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.
י״ד
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון.
ט״ו
ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע.
ט״ז
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.
י״ז
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות, וישמעו את קול ה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה אלהים.
י״ח
ויקרא ה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא.
י״ט
ויאמר ה אלהים מי הגיד לך כי ערום אתה, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.
כ׳
ויאמר ה אלהים לאשה מה זאת עשית, ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל.
כ״א
ויאמר ה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך, ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה.
כ״ב
ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.
כ״ג
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ, ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת.
כ״ד
ויעש ה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ויגרש את האדם מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם.
כ״ה
וישכן ה מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ויצא אדם ואשתו מגן העדן וישבו בארץ ויעבדו את האדמה בעמל רב.
על הפרק
פרק זה מספר על בריאת העולם בששת ימי המעשה, יצירת האדם מעפר האדמה, גן העדן, עץ הדעת, חטא הנחש וגירוש אדם וחוה מגן העדן.