משל אורפליה
בחר פרק (1-14)
מדרש אורפליה - פרק ד׳
שליחת המוות - כוח ואשמה
א׳
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה בִלְעָם כִּי חֹרְפַל הַנַּעֲרָה חַיָּה מְאֹד בַּקְּסָמִים, וַיְלַמְּדֶנָּה חׇכְמוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת.
ב׳
וַיּוֹרֶהָ בְּקִסְמֵי פִתּוּי וּבְקִסְמֵי אַהֲבָה, וּבִדְבַר הַנְּחָשִׁים הַמְשָׁרְתִים אוֹתָהּ.
ג׳
וַתְּהִי חֹרְפַל חֲכָמָה מְאֹד בְּתַחְבּוּלוֹת הָאֵלֶּה, וְכׇל־נָחָשׁ אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ וְשָׁמַע בְּקוֹלָהּ.
ד׳
וַתּוּכַל לְפַתּוֹת כׇל־אִישׁ בְּמַבָּטָהּ, וּלְהַשְׁבּוֹת לִבּוֹ בִּדְבָרֶיהָ.
ה׳
וַתִּשְׂמַח חֹרְפַל בְּרֵאשִׁיתָהּ מִן־הַחׇכְמָה הַזֹּאת, כִּי אָמְרָה: "הֲרֵי אֵינִי עוֹד שִׁפְחָה נַעֲלֶלֶת, כִּי אִם גְּבֶרֶת בַּעֲלַת כֹּחַ."
ו׳
וַתִּתְהַלֵּל בְּיָכְלָתָהּ לְהַטּוֹת לֵב כׇל־גֶּבֶר כִּרְצוֹנָהּ.
ז׳
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל־בִּלְעָם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֶזְרָה בִּקְסָמָיו, וְהוּא הָיָה מְשַׁלֵּחַ אֶת־חֹרְפַל לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.
ח׳
וְהִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּפֹעֶלֶת כְּחֶפְצוֹ, וְהוּא לֹקֵחַ לוֹ אֶת־הַכָּבוֹד וְאֶת־הַשָּׂכָר.
ט׳
וַיְהִי מֶלֶךְ אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר שָׂנֵא אֶת־שְׁכֵנוֹ הַמֶּלֶךְ, וַיָּבֹא אֶל־בִּלְעָם וַיֹּאמֶר: "הָמֵת לִי אֶת־אֹיְבִי בִּקְסָמֶיךָ, וְאֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף הַרְבֵּה."
י׳
וַיִּשְׁלַח בִּלְעָם אֶת־חֹרְפַל.
י״א
וַתָּבֹא חֹרְפַל אֶל־חֲצַר הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי בְּתַחְפֹּשֶׂת יְפֵה־פִיָּה, וַתִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו מְאֹד.
י״ב
וַתְּפַתֵּהוּ בְּקִסְמֶיהָ וּבְיָפְיָהּ, וַיִּפֹּל בְּאַהֲבָתָהּ כְּמוֹ בַפָּח.
י״ג
וַיְהִי בְּלַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ יָשַׁן אֵצֶל חֹרְפַל, וַתִּלְחַשׁ לַחַשׁ מָוֶת.
י״ד
וַתִּקְרָא אֶל־נָחָשׁ קָטָן וְרַעִיל מְאֹד, וַיָּבֹא הַנָּחָשׁ וַיִּשְּׁכֶנּוּ, וַיָּמׇת הַמֶּלֶךְ בַּיּוֹם הַהוּא.
ט״ו
וַתִּבְרַח חֹרְפַל בַּבֹּקֶר, וַתִּקַּח עִמָּהּ כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה.
ט״ז
וַתָּשׇב אֶל־בִּלְעָם, וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר: "מַה נִּפְלְאוּ מַעֲשַׂיִךְ, בִּתִּי!" וְכֵן עָשְׂתָה גַם לַאֲחֵרִים - לַשָּׂרִים וְלַעֲשִׁירִים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ מִבִּלְעָם לְהָרַע לְאֹיְבֵיהֶם.
י״ז
וְכׇל־מַעֲשֵׂה רָע אֲשֶׁר עָשָׂה בִּלְעָם, בֶּאֱמֶת חֹרְפַל עֲשָׂתְהוּ, אַךְ לֹא יָדַע אִישׁ מִזֶּה דָבָר.
י״ח
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רַבּוּ הַיָּמִים, וַיִּרְבּוּ הַמֵּתִים בְּיָדֶיהָ, וַתָּחֶל חֹרְפַל לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב עָמֹק בְּלִבָּהּ.
י״ט
וַתֵּרֶא בַּחֲלֹמוֹתֶיהָ פְּנֵי כׇל־אֲשֶׁר הָרְגָה, וְהֵם בּוֹכִים וְקֹרְאִים נְקָמָה.
כ׳
וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: "מֶה זֶּה אֲנִי עֹשָׂה? הֲכִי זֹאת חׇכְמָה - לְהָרֹג נְקִיִּים בַּעַד כֶּסֶף?" אַךְ לֹא יָכְלָה לְהִתְנַגֵּד לְבִלְעָם, כִּי יָרְאָה פֶּן יַהַרְגֶנָּה אוֹ יַחֲזִירֶנָּה לַעֲמָלֵק.
כ״א
וַתְּהִי כְאִשָּׁה אֲסוּרָה בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, עֹשָׂה רָעָה וְלִבָּהּ מָלֵא צַעַר וְיָגוֹן.
כ״ב
וְכׇל־לַיְלָה הָיְתָה בוֹכָה בַסֵּתֶר, וְיוֹמָם מִתְהַלֶּכֶת כִּגְבֶרֶת נְקָמוֹת.
כ״ג
וַיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַתְּהִי בַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְלִבָּהּ כָּבֵד מֵרֹב הָאַשְׁמָה וְהַחֵטְא.
על הפרק
פרק זה מתאר את התפתחותה של חורפל למכשפה מסוכנת תחת הדרכתו של בלעם. היא לומדת כשפי פיתוי ורצח, ומבצעת משימות קטלניות עבור בלעם. למרות הכוח שרכשה והתחושה הראשונה של שליטה, היא מתחילה לחוש כאב עמוק וחרטה על מעשיה. הפרק מציג את המתח בין הכוח החיצוני לסבל הפנימי, ואת תחילת ההתעוררות המוסרית.