ספר קהלת - פרק ו׳
א׳יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְרַבָּה הִיא עַל־הָאָדָם׃
ב׳אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן־לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ ׀ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּה וְלֹא־יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נׇכְרִי יֹאכְלֶנּוּ, זֶה הֶבֶל וׇחֳלִי רָע הוּא׃
ג׳אִם־יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב ׀ שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי־שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא־תִשְׂבַּע מִן־הַטּוֹבָה וְגַם־קְבוּרָה לֹא־הָיְתָה לּוֹ, אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל׃
ד׳כִּי־בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ, וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה׃
ה׳גַּם־שֶׁמֶשׁ לֹא־רָאָה וְלֹא יָדָע, נַחַת לָזֶה מִזֶּה׃
ו׳וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה, הֲלֹא אֶל־מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ׃
ז׳כׇּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא׃
ח׳כִּי מַה־יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן־הַכְּסִיל, מַה־לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים׃
ט׳טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלׇךְ־נָפֶשׁ, גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃
י׳מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר־הוּא אָדָם, וְלֹא־יוּכַל לָדִין עִם (שהתקיף) [שֶׁתַּקִּיף] מִמֶּנּוּ׃
י״אכִּי יֵשׁ־דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, מַה־יֹּתֵר לָאָדָם׃
י״בכִּי מִי־יוֹדֵעַ מַה־טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל, אֲשֶׁר מִי־יַגִּיד לָאָדָם מַה־יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃