ספר תהילים - פרק ל״ד

א׳לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃
ב׳אֲבָרְכָה אֶת־יְהֹוָה בְּכׇל־עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׃
ג׳בַּיהֹוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃
ד׳גַּדְּלוּ לַיהֹוָה אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃
ה׳דָּרַשְׁתִּי אֶת־יְהֹוָה וְעָנָנִי, וּמִכׇּל־מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃
ו׳הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ, וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ׃
ז׳זֶה עָנִי קָרָא וַיהֹוָה שָׁמֵעַ, וּמִכׇּל־צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃
ח׳חֹנֶה מַלְאַךְ־יְהֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃
ט׳טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי־טוֹב יְהֹוָה, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה־בּוֹ׃
י׳יְראוּ אֶת־יְהֹוָה קְדֹשָׁיו, כִּי־אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׃
י״אכְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא־יַחְסְרוּ כׇל־טוֹב׃
י״בלְכוּ־בָנִים שִׁמְעוּ־לִי, יִרְאַת יְהֹוָה אֲלַמֶּדְכֶם׃
י״גמִי־הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃
י״דנְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃
ט״וסוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ׃
ט״זעֵינֵי יְהֹוָה אֶל־צַדִּיקִים, וְאׇזְנָיו אֶל־שַׁוְעָתָם׃
י״זפְּנֵי יְהֹוָה בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃
י״חצָעֲקוּ וַיהֹוָה שָׁמֵעַ, וּמִכׇּל־צָרוֹתָם הִצִּילָם׃
י״טקָרוֹב יְהֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃
כ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהֹוָה׃
כ״אשֹׁמֵר כׇּל־עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה׃
כ״בתְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה, וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ׃
כ״גפֹּדֶה יְהֹוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כׇּל־הַחֹסִים בּוֹ׃