ספר תהילים - פרק נ״ד

א׳לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃
ב׳בְּבֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ׃
ג׳אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי, וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי׃
ד׳אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי־פִי׃
ה׳כִּי זָרִים ׀ קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי, לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה׃
ו׳הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי, אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי׃
ז׳(ישוב) [יָשִׁיב] הָרַע לְשֹׁרְרָי, בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם׃
ח׳בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ, אוֹדֶה־שִּׁמְךָ יְהֹוָה כִּי־טוֹב׃
ט׳כִּי מִכׇּל־צָרָה הִצִּילָנִי, וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי׃