ספר תהילים
פרק ק״א
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ו
יום ט״ז
א׳לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה; לְךָ יְהוָה אֲזַמֵּרָה.
ב׳אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי; אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי.
ג׳לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל; עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי.
ד׳לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי; רָע לֹא אֵדָע.
ה׳מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית; גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.
ו׳עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי; הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי.
ז׳לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה; דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.
ח׳לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ; לְהַכְרִית מֵעִיר יְהוָה כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.