ספר תהילים
פרק י״ד
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ו
יום י׳
א׳אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה-- אֵין עֹשֵׂה-טוֹב.
ב׳יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם-- לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים.
ג׳הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ; אֵין עֹשֵׂה-טוֹב-- אֵין גַּם-אֶחָד.
ד׳הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן; אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם-- יְהוָה לֹא קָרָאוּ.
ה׳שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד; כִּי-אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק.
ו׳עֲצַת-עָנִי תָבִישׁוּ; כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.
ז׳מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל-- בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ; יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.