ספר תהילים
פרק נ״ד
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ו
יום י׳
א׳לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד.
ב׳בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ.
ג׳אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי; וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי.
ד׳אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי; הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי.
ה׳כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי; לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה.
ו׳הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי; אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי.
ז׳ישיב יָשׁוּב הָרַע לְשֹׁרְרָי; בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם.
ח׳בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ; אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְהוָה כִּי טוֹב.
ט׳כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי; וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי.