תאוריה על היצר הרע והרצונות הרעים

1. המקור

לפני שהנשמה של האדם יורדת למטה לעולם שלנו כדי לעבוד על עצמה ולתקן על עצמה היא נמצאת למעלה בעולמות העליוניים. שם כנראה יש לה הכל: כבוד אינסופי (קרבת אלוהים), שפע (אור), ועונג שאין לו סוף. וכשהיא ירדה לגוף, נוצר לה בור. היא מרגישה שמשהו חסר, והיא מחפשת נואשות את ה"טעם" המוכר ההוא. הבעיה שגם הזכרון שלנו נשכח ולכן איך דרך לבטא את החוסר הזה אלה ברצון וכמיהה לחוויות דומות.

כשהנשמה יורדת למטה בעצם כל הזכרון נמחק. ובעצם נשאר לאדם "רשימו" - זיכרון עמוק של שלמות שאבדה. תחושת החיסרון הזו מתבטאת כרצון עז לחוויות שונות: כבוד, עונג, אהבה, שפע, משמעות והשפעה.
הייצר הרע שתפקידו הוא לשים את האדם במרכז (בניגוד ליצר הטוב ששם את ה' במרכז) מציע קיצורי דרך לאדם לחוות את אותן חוויות שהוא חווה בעולמות עליונים, אבל החוויות האלו אם אינן חוויות אמיתיות אלה חיקוי לחוייה האמיתית של האדם.

2. הבעיה אינה הרצון אלא הכיוון

לפי הקבלה והמוסר, היצר הרע אינו יוצר רצונות חדשים.
הוא מסיט רצונות אמיתיים למקומות נמוכים יותר.
הוא יודע שאתה רעב לאור אמיתי, אז הוא מציע לך "חטיף" (כסף מהיר, תאווה רגעית, כבוד זול).

• הבעיה: חטיף נותן בוסט של סוכר (אור מזויף) אבל משאיר אותך רעב יותר ועייף יותר.

• החורבן: בגלל שזה קיצור דרך, אתה לא בנית "כלי" להכיל את האור הזה, ואז האור הזה שורף אותך במקום להחיות אותך (הורס ומוריד למטה).

3. דוגמאות לרצונות ולשורשם

הרצון לכבוד

במישור החיצוני האדם מחפש כבוד מאנשים. אבל בשורש, הרצון הזה יכול להיות ביטוי לרצון עמוק יותר: להיות מוכר ומשמעותי בעיני הבורא.
הייצר הרע גורם לאדם לרדוף אחרי כבוד ובעצם להאכיל את הגאווה של עצמו ובכך להרגיש חשוב ולהקטין אנשים אחרים בניגוד לענווה שבה האדם מקטין את עצמו ולא מהדר את עצמו מול אחרים - כי בסופו של דבר כולנו שווים בידי הבורא ואין לנו משהו משל עצמינו (הוא מביא לנו הכל) והוא יכול להוריד אנשים ולרומם אנשים (כפי שנאמר "ה' זוקף כפופים" - תהילים קמ"ה)

הרצון לכסף והשפעה

בצורה החומרית האדם רוצה כוח ושליטה. בשורש, זה יכול להיות ביטוי לרצון להשפיע טוב בעולם ולהיות כלי להשפעה.
הייצר הרע גורם לאדם לשכוח שהכסף וההשפעה הם סה"כ כלי כדי שהאדם יוכל להתקיים, ולפעמים האדם הופך את הכלי לעיקר ומפספס את העיקר שהכסף נועד לשרת את האדם, ולא האדם את הכסף.

הרצון לאוכל ולעונג

האדם מחפש סיפוק גופני. בשורש, הנשמה מחפשת מילוי וחיות רוחנית.
הייצר הרע גורם לאדם לחפש מילוי מהיר ובכך האדם פוגע בעצמו גופנית ובריאותית על חשבון הנאה זמנית ומפספס את העיקר שהאוכל הוא בסה"כ כלי שעוזר לגוף של האדם להמשיך להתקיים ולתפקד ולמלא את רצונו.

הרצון לזוגיות

האדם מחפש תשוקה וקשר. בשורש זה קשור לרצון עמוק לאחדות, אהבה וחיבור אמיתי.
הייצר הרע גורם לאדם לחפש חיבור מזוייף בכך שהאדם לא שומר את עינייו וממלא את עצמו בתאווה חסרת משמעות (או בצפייה בתוכנים גסים) ובכך במקום לנצל את התשוקה והאהבה שהם הכוח הכי חזק של האדם בבניית קשר הוא מבזבז אותו על דבר חסר משמעות שכמה דקות אחרי נעלם ומשאיר אותו ריקני.

4. תפקיד היצר הרע

היצר הרע פועל כמו עיוות של הרצון. זאת אומרת - הוא לא יכול לגרום לך לרצות דברים שהנשמה שלך לא רוצה בהם, אבל הוא כן יגרום לך לרצות דברים בצורה מעוותת והרסנית.

הוא מציע לאדם דרכים קצרות ומהירות למלא את הרצון:

• עונג רגעי במקום משמעות

• כוח במקום השפעה אמיתית

• גירוי במקום אהבה

במונחי הקבלה זה נקרא לעיתים קליפה – מעטפת שמציעה אור מדומה במקום האור האמיתי.

5. המשימה של האדם

העבודה הרוחנית של האדם היא לא לבטל את הרצונות שלו, אלא: לכוון אותם מחדש לשורש האמיתי שלהם.

כאשר הרצון חוזר למקומו הנכון, הוא מפסיק להיות הרסני והופך לכוח של בנייה ותיקון.

איך זה מתבטא ביום יום?

ברגע שאתה מבין איך הייצר הרע עובד ומאיפה הוא מונע, אתה מבין בעצם מה הרצונות האמיתיים שלך ושל הנשמה שלך ובכח אתה יודע איך לכוון את עצמך ואיפה להשתפר.
כפי שנאמר הרצונות הגדולים של האדם הם רמז לשורש הרוחני של הנשמה, אך בעולם החומר הם עלולים להתבטא בצורה חלקית או מעוותת.

העבודה הרוחנית היא ללמוד לזהות את השורש האמיתי של הרצון ולכוון אותו למילוי עמוק ונכון יותר ובכך לתקן את עצמך (ואת העולם)
כפי שנאמר: "אין האדם מתקן אלא את עצמו, וכשהוא מתקן את עצמו – כל העולם כולו מתקן עמו." (בעל הסולם).