בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק מ׳
פטירת אדם
א׳
ויהי אחרי ששת ימים, ויידע אדם כי בא יומו למות.
ב׳
ויקרא את כל בניו ובנותיו ויאמר: הנה אני הולך בדרך כל הארץ, שמרו את דרך ה׳.
ג׳
ויאמר אל חוה: חוה אשתי, רעייתי, הנה נפרדים אנו עתה, אך ביום הפקודה נשוב ונתאחד.
ד׳
ותבך חוה ותאמר: אדם אדוני, אל תעזבני, קח אותי עמך.
ה׳
ויאמר אדם: לא בידי הדבר הזה, כי ה׳ גזר עלי למות, ואת תחיי עוד אחרי.
ו׳
ויהי כעבור שעה, ויפח אדם את נשמתו ויאסף אל עמיו, בן תשע מאות ושלושים שנה.
ז׳
ובשעה שמת אדם, חשכו השמש והירח וכוכבי השמים, והיה חושך על הארץ שלוש שעות.
ח׳
ותפול חוה על גוף אדם ותבך בכי תמרורים ותאמר: אור עיני כבה, אדם אישי מת.
ט׳
ויבכו כל בניו ובנותיו ויספדו לאדם אביהם, ותהי צעקה גדולה בכל הארץ.
י׳
וכל חיות השדה וכל עוף השמים באו לספוד לאדם, כי הוא קרא להם שמות בבראשית.
י״א
ותאמר חוה: איך אחיה בלעדיך אדם, כי עצם מעצמי ובשר מבשרי אתה.
י״ב
ויהי אבל כבד מאד, כי מת אדם ראשון ליצירה.
על הפרק
פרק זה מתאר את מותו של אדם הראשון. השמש והירח חשכו, חוה בוכה על גופו, וכל הבריאה מתאבלת על אדם אשר היה ראש ליצירה.