בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק א׳
אדם וחוה יוצאים מגן עדן
א׳
ויהי כאשר גרש ה׳ אלהים את אדם ואת חוה אשתו מגן עדן, ויצאו בבכי גדול ובאנחות מרות, כי נלקח מהם כל טוב אשר היה להם בגן.
ב׳
ויעמדו מחוץ לשער הגן, וישאו עיניהם וירגו את הכרוב ואת להט החרב המתהפכת השומרים את דרך עץ החיים, ויפלו על פניהם ארצה ויבכו.
ג׳
ויאמר אדם אל חוה אשתו: הביטי נא מה עשינו, כי גורשנו מן הגן אשר ברא לנו ה׳ אלהים, ונלקחה מאתנו כל שמחה וכל אורה.
ד׳
ותען חוה ותאמר: אדוני, חטאתי לפני ה׳ ולפניך, כי שמעתי בקול הנחש ואוכל מן העץ, ועתה אבדנו את כבודנו ואת מעטה האור אשר היה עלינו.
ה׳
וילכו מפני שער הגן מזרחה, ויבואו אל ארץ יבשה וקשה, לא כארץ הגן הרכה והנעימה, ויתעצבו מאוד.
ו׳
ויהי בלילה הראשון מחוץ לגן, וירעדו מקול החיות ומחשכת הלילה, כי בגן עדן לא ידעו חושך כזה מעולם.
ז׳
ויחבקו זה את זו ויבכו עד הבוקר, ויאמר אדם: אוי לנו כי גדול עווננו, ומן הכבוד אל הבושה הגענו, ומן האור אל החושך.
ח׳
ויהי בעלות השחר וירא אדם את האור, וייפול על פניו ויודה לה׳ אלהים על כי לא לקח מהם את אור היום לגמרי.
ט׳
אך ליבם היה שבור ונפשם מרה, כי זכרו את תפארת גן עדן ואת קרבת ה׳ אשר היתה להם שם, ועתה רחוקים הם מכל זה.
על הפרק
אדם וחוה מגורשים מגן עדן, בוכים ומתאבלים על אובדן מקומם בגן, ואינם מוצאים מזון כבגן עדן.