בחר פרק (1-51)
ספר בן סירא - פרק ל״ה
צדקה ומשפט
א׳
שׁוֹמֵר תּוֹרָה מַרְבֶּה קׇרְבָּנוֹת, דּוֹרֵשׁ מִצְווֹת זוֹבֵחַ שְׁלָמִים.
ב׳
מֵשִׁיב חֶסֶד מַקְרִיב סֹלֶת, וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּזֶבַח תּוֹדָה.
ג׳
רְצוֹן ה׳ סוּר מֵרָע, וְכַפָּרָה סוּר מֵעַוְלָה.
ד׳
אַל תֵּרָאֶה לִפְנֵי ה׳ רֵיקָם, כִּי כׇּל אֵלֶּה לְמַעַן מִצְוָה.
ה׳
קׇרְבַּן צַדִּיק מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ, וְרֵיחוֹ נִיחֹחַ לִפְנֵי עֶלְיוֹן.
ו׳
זֶבַח אִישׁ יָשָׁר רָצוּי, וְזִכְרוֹנוֹ לֹא יִשָּׁכַח.
ז׳
בְּעַיִן טוֹבָה כַּבֵּד אֶת ה׳, וְאַל תְּמַעֵט רֵאשִׁית יָדֶיךָ.
ח׳
בְּכׇל מַתְּנוֹתֶיךָ הָאֵר פָּנֶיךָ, וּבְשִׂמְחָה הַקְדֵּשׁ מַעֲשְׂרוֹתֶיךָ.
ט׳
תֵּן לְעֶלְיוֹן כְּמַתְּנָתוֹ, וּבְעַיִן טוֹבָה כְּמַשַּׂג יָדֶךָ.
י׳
כִּי אֵל גְּמוּלוֹת ה׳, וְשִׁבְעָתַיִם יָשִׁיב לָךְ.
י״א
אַל תְּשַׁחֵד כִּי לֹא יִקָּח, וְאַל תִּבְטַח עַל זֶבַח עַוְלָה.
י״ב
כִּי אֵל מִשְׁפָּט הוּא, וְאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָנִים.
י״ג
לֹא יִשָּׂא פָנִים עַל דָּל, וּתְפִלַּת עָשׁוּק יִשְׁמָע.
י״ד
לֹא יִבְזֶה שַׁוְעַת יָתוֹם, וְאַלְמָנָה כִּי תִשְׁפֹּךְ שִׂיחָה.
ט״ו
הֲלֹא דִּמְעַת אַלְמָנָה עַל לֶחִי תֵּרֵד, וְצַעֲקָתָהּ עַל הַמּוֹרִידָהּ.
ט״ז
עוֹבֵד אֵל בְּרָצוֹן יְקֻבָּל, וּתְפִלָּתוֹ עַד שְׁחָקִים תַּגִּיעַ.
י״ז
תְּפִלַּת עָנָו עָבְרָה עָבִים, וְעַד תָּבוֹא לֹא יִתְנֶחָם.
י״ח
לֹא תָמוּשׁ עַד יִפְקֹד עֶלְיוֹן, וְיָדִין צַדִּיקִים וְיַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.
י״ט
וְגַם ה׳ לֹא יִתְמַהְמָהּ, וְלֹא יִתְאַפֵּק עֲלֵיהֶם.
כ׳
עַד יְשַׁבֵּר מׇתְנֵי אַכְזָרִים, וּבַגּוֹיִם יִנְקֹם נְקָמָה.
כ״א
עַד יָסִיר הֲמוֹן זֵדִים, וְשִׁבְטֵי חָמָס יְשַׁבֵּר.
כ״ב
עַד יָשִׁיב לְאָדָם כְּפׇעֳלוֹ, וּמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ כְּמַחְשְׁבוֹתוֹ.
כ״ג
עַד יָדִין דִּין עַמּוֹ, וְיְשַׂמְּחֵם בְּרַחֲמָיו.
כ״ד
נָאוֶה חֶסֶד בְּעֵת צָרָה, כַּעֲנַן מָטָר בְּעֵת צִיָּה.
כ״ה
רַחֵם עָלֵינוּ אֲדוֹן הַכֹּל, וְהַבֵּט עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ.
כ״ו
חוּסָה עַל עַמְּךָ הַנִּקְרָא בִשְׁמֶךָ, עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּכוֹר קָרָאתָ.
על הפרק
פרק זה עוסק בקשר שבין שמירת התורה לקרבנות, ובצדקת ה׳ במשפטו. בן סירא מלמד כי העושה חסד ושומר מצוות כמקריב קרבן, וכי ה׳ שומע צעקת עניים ויתומים ואלמנות ודן בצדק את כל באי עולם.