בחר פרק (1-51)
ספר בן סירא - פרק ל״ח
רופא ואבל
א׳
כַּבֵּד רוֹפֵא לְפִי צׇרְכּוֹ, כִּי גַם אוֹתוֹ בָּרָא ה׳.
ב׳
כִּי מֵאֵת עֶלְיוֹן תְּבוֹא מַרְפֵּא, וּמֵאֵת מֶלֶךְ יִקַּח מַתָּנוֹת.
ג׳
דַּעַת רוֹפֵא תָּרִים רֹאשׁוֹ, וְלִפְנֵי נְדִיבִים יִתְיַצֵּב.
ד׳
ה׳ בָּרָא מֵאָרֶץ רְפוּאוֹת, וְאִישׁ נָבוֹן לֹא יִמְאָסֵם.
ה׳
הֲלֹא מֵעֵץ הֻמְתְּקוּ מַיִם, לְהוֹדִיעַ כֹּחוֹ לְכׇל אָדָם.
ו׳
וְהוּא נָתַן לִבְנֵי אָדָם דַּעַת, לְהִתְפָּאֵר בִּגְבוּרוֹתָיו.
ז׳
בָּהֶם יְרַפֵּא וְיָסִיר מַכְאוֹב, רוֹקֵחַ בָּהֶם יַעֲשֶׂה מִרְקַחַת.
ח׳
לֹא תִכְלֶינָה מַעֲשֵׂי ה׳, וּמֵאִתּוֹ שָׁלוֹם עַל פְּנֵי אָרֶץ.
ט׳
בְּנִי בְּחׇלְיְךָ אַל תִּתְעַלָּם, הִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְהוּא יִרְפָּאֶךָ.
י׳
הָסֵר עָוֶל וְיַשֵּׁר יָדַיִם, וּמִכׇּל חֵטְא טַהֵר לֵב.
י״א
תֵּן לְבוֹנָה וְאַזְכָּרַת סֹלֶת, וְהַדְשֵׁן קׇרְבָּן כְּמִי שֶׁאֵינוֹ.
י״ב
וְגַם לָרוֹפֵא תֵּן מָקוֹם, וְאַל יִרְחַק מִמְּךָ כִּי גַם בּוֹ צֹרֶךְ.
י״ג
כִּי יֵשׁ עֵת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ תּוּשִׁיָּה, כִּי גַם הוּא אֶל ה׳ יִתְפַּלָּל.
י״ד
שֶׁיַּצְלִיחַ מַרְפֵּא וּתְרוּפָה, לְמַעַן חַיִּים וּמִחְיָה.
ט״ו
הַחוֹטֵא לִפְנֵי עוֹשֵׂהוּ, יִתְנַכֵּר לִפְנֵי רוֹפֵא.
ט״ז
בְּנִי עַל מֵת הוֹרֵד דְּמָעוֹת, וּכְמֵצֵר הָחֵל קִינָה.
י״ז
כְּמִשְׁפָּטוֹ חֲנֹט גְּוִיָּתוֹ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מִקְּבוּרָתוֹ.
י״ח
הַמֵּר בְּכִי וְהָרֵם מִסְפֵּד, וַעֲשֵׂה אֵבֶל כָּרָאוּי לוֹ.
י״ט
יוֹם אוֹ יוֹמַיִם מִפְּנֵי דִבָּה, וְהִנָּחֵם מִתּוּגָה.
כ׳
כִּי מִתּוּגָה תֵּצֵא מִיתָה, וְתוּגַת לֵב תִּכֹּף שְׁאֵת.
כ״א
בְּשׁוּב הַמֵּת הָנַח לוֹ, וְנַחֵם נַפְשְׁךָ בְּצֵאת רוּחוֹ.
כ״ב
אַל תִּתֵּן לָאֵבֶל לִבֶּךָ, הַרְחִיקֵהוּ — זְכֹר אַחֲרִיתְךָ.
כ״ג
אַל תִּשְׁכָּח כִּי אֵין תְּשׁוּבָה, לוֹ לֹא תוֹעִיל וְאַתָּה תָּרֵעַ.
כ״ד
זְכֹר מִשְׁפָּטוֹ כִּי כֵן מִשְׁפָּטְךָ, לוֹ אֶתְמוֹל וּלְךָ הַיּוֹם.
כ״ה
בְּנוֹחַ מֵת תָּנַח זִכְרוֹ, וְנַחֲמֵהוּ בְּצֵאת נַפְשׁוֹ.
כ״ו
חׇכְמַת סוֹפֵר בִּשְׁעַת מְנוּחָה, וּמִי שֶׁמִּתְמַעֵט בְּעֶסְקוֹ יִתְחַכָּם.
כ״ז
מַה יִּתְחַכֵּם הַמַּחֲזִיק מַלְמַד, הַמִּתְהַלֵּל בַּחֲנִית מַרְדֵּעַ.
כ״ח
לִבּוֹ נָתוּן לַחֲרֹשׁ תְּלָמִים, וְשִׁקְדָתוֹ לְמִסְפּוֹא עֲגָלוֹת.
כ״ט
כֵּן כׇּל חָרָשׁ וְאוֹמָן, הָעוֹמֵל יוֹמָם וָלָיְלָה.
ל׳
חוֹתְמֵי חוֹתָם אִישׁ עַל מַעֲשֵׂהוּ, וְשִׁקְדָתוֹ לְשַׁנּוֹת צוּרוֹת.
ל״א
לִבּוֹ נָתוּן לְהַדְמוֹת הַצִּיּוּר, וְשִׁקְדָתוֹ לִגְמֹר מְלַאכְתּוֹ.
ל״ב
כֵּן חָרָשׁ בַּרְזֶל יוֹשֵׁב עַל הַפָּתוּחַ, וְהֶבֶל אֵשׁ יְמוֹגֵג בְּשָׂרוֹ.
ל״ג
קוֹל פַּטִּישׁ יַחֲרִישׁ אׇזְנוֹ, וְעֵינָיו נֶגֶד דְּמוּת הַכְּלִי.
ל״ד
כֻּלָּם בְּיָדָם יִבְטָחוּ, וְאִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ יִתְחַכָּם.
על הפרק
פרק זה עוסק בכבוד הרופא ובמקום הרפואה, באבל על המתים ובמלאכת האומנים. בן סירא מלמד כי ה׳ ברא את הרופא ואת הרפואות, ויש לכבדם. כן מלמד על האבלות הראויה — לבכות אך לא להתמיד בצער — ועל חשיבות האומנים בקיום העולם.