ספר חנוך ג

ספר חנוך ג (הידוע גם כ״ספר היכלות״ או ״חנוך העברי״) הוא חיבור מיסטי מתקופת התלמוד, המיוחס לרבי ישמעאל בן אלישע הכהן הגדול. בניגוד לחנוך א׳ וב׳, ספר זה נכתב במקורו בעברית והוא קשור למסורת ההיכלות והמרכבה.

מבנה הספר

הספר מחולק ל-48 פרקים ועוסק בנושאים הבאים:

• עליית רבי ישמעאל (פרקים 1–2) — רבי ישמעאל עולה לרקיע השביעי ומגיע להיכל הפנימי, שם פוגש את מטטרון שר הפנים.
• זהותו של מטטרון (פרקים 3–16) — מטטרון מגלה לרבי ישמעאל שהוא חנוך בן ירד שנלקח לשמים והפך למלאך העליון. הוא מתאר את התמרתו, כתרו, כסאו ותפקידו בשמים.
• סדרי השמים (פרקים 17–28) — תיאור דרגות המלאכים, שרי המרכבה, ומבנה העולמות העליונים.
• המשפט השמימי (פרקים 29–33) — בית הדין של מעלה, ספרי הזכויות והחובות, גורל הנשמות ויום הדין.
• סודות הבריאה (פרקים 34–40) — סודות הכוכבים, הרוחות, הנשמות, וסדרי בראשית.
• הפרגוד והכסא (פרקים 41–48) — תיאור פרגוד השכינה שעליו חקוקות כל הנשמות וכל תולדות העולם, כסא הכבוד, והקדושה העליונה.

חשיבות הספר

ספר חנוך ג הוא אחד הטקסטים המרכזיים בספרות ההיכלות — זרם מיסטי יהודי שפרח בארץ ישראל ובבל במאות הראשונות לספירה. הספר מהווה גשר בין ספרות חנוך העתיקה לבין הקבלה המאוחרת, ומציג את דמותו של מטטרון — המלאך החשוב ביותר בשמים — כגלגולו של חנוך בן ירד.

שפה ומקור

בניגוד לחנוך א׳ וב׳ שנשתמרו בתרגומים (געזי וסלאבי), ספר חנוך ג נכתב במקורו בעברית ונשתמר בכתבי יד עבריים. הספר נכתב ככל הנראה במאה ה-5 או ה-6 לספירה, והוא משקף מסורות מיסטיות יהודיות עתיקות על ההיכלות השמימיים ומעשה המרכבה.