עץ החיים

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור אין סוף ברוך הוא ממלא את כל המציאות כולה. ולא היה שום חלל ושום אוויר פנוי, אלא הכל היה ממולא מאותו אור אין סוף פשוט, בלי שום הבחנה של מעלה ומטה, ראש וסוף, כי הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אין סוף.

וכאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל את הנאצלים, צמצם את עצמו בנקודה האמצעית אשר בו, וצמצם את האור לצדדים, ונשאר חלל עגול מכל צדדיו בשווה. והנה התפשטות האור הראשונה שנכנסה לתוך החלל הזה — היתה בבחינת עיגולים, דהיינו שהאור נתפשט בעיגול מכל צדדיו בהשוואה גמורה, כעין עיגולי הגלגלים, זה לפנים מזה, וזה סובב את זה.

וטעם הדבר הוא, כי מאחר שאור אין סוף הוא שווה מכל צדדיו בהשוואה גמורה, בהכרח שגם התפשטות האור היוצא ממנו תהיה בהשוואה אחת מכל הצדדים. וזהו סוד העיגול, שאין בו הבחנה של מעלה ומטה, ימין ושמאל, פנים ואחור — כי כל נקודה שבעיגול שווה בערכה לכל נקודה אחרת, וכולן שוות ביחסן למרכז.

והנה עשר ספירות דעיגולים נאצלו תחילה, והן כעשר עיגולים זה לפנים מזה. העיגול החיצון ביותר הוא ספירת הכתר, ולפנים ממנו עיגול החכמה, ולפנים ממנו עיגול הבינה, וכן על דרך זה עד עיגול המלכות שהוא הפנימי מכולם. ובתוך כל העיגולים הללו נשאר חלל פנוי באמצע, והוא מקום הנקודה האמצעית.

ואמנם דע כי בעיגולים הללו אין הבחנה של פנים ואחור, שהרי העיגול שווה מכל צדדיו. ולכן אין בעיגולים בחינת פרצוף כלל, כי הפרצוף צריך הבחנת פנים ואחור, ימין ושמאל. ומטעם זה העיגולים נקראים בחינה פחותה יותר מן היושר, כי אין בהם סדר של השפעה וקבלה כראוי.

ועוד דע כי כל עיגול ועיגול מעשר ספירות דעיגולים — כולל בתוכו עצמו עשר ספירות פרטיות, וכל ספירה פרטית כוללת עשר ספירות, וכן עד אין סוף. כי כל ספירה בנויה בצלם הכלל כולו, ואין לך שום ספירה שאין בה כל העשר.

והנה סוד העיגולים הוא בחינת אור המקיף, הסובב כל עלמין בהשוואה, בלי שום חילוק בין עליון לתחתון, בין צדיק לרשע. וזהו כי אור אין סוף ברוך הוא מקיף את הכל בהשוואה גמורה, ואין לפניו שום הבחנה כלל, וזהו סוד ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״.