עץ החיים

דע כי לפני שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מאותו אור אין סוף פשוט, ולא היה לו בחינת ראש ובחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אין סוף.

וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל את הנאצלים, להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו — שזהו הסיבה שבעבורה ברא את העולמות — הנה אז צמצם את עצמו באמצע האור שלו, בנקודת המרכז האמצעית שבו, וצמצם את האור ההוא ונתרחק אל צדדי הסביבות סביב אותה נקודה אמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני מנקודת המרכז האמצעית. והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת סביב אותה נקודה אמצעית ריקנית, באופן שמקום החלל היה עגול מכל צדדיו בהשוואה גמורה.

והנה לאחר הצמצום הנ"ל, אז המשיך מן האור אין סוף קו אחד ישר, מאור הסובב העגול שלו, ונכנס ונמשך לתוך החלל ההוא. וראש העליון של הקו הוא נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו, אבל קצה התחתון של הקו הזה למטה — אינו נוגע באור אין סוף.

ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור האין סוף למטה, ובתוך החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם.