עץ החיים

אחר שביארנו ענין עולם העקודים שבו כל האורות היו בכלי אחד, נבוא עתה לבאר את עולם הנקודים. עולם הנקודים נקרא כן על שם שכל ספירה עומדת בפני עצמה כנקודה בודדת, בלי התקשרות עם שאר הספירות. וזהו ההבדל בינו לבין העקודים: בעקודים — הכל בכלי אחד, ובנקודים — כל ספירה בכלי נפרד.

והנה עולם הנקודים יצא מעיני אדם קדמון. כי מן האוזניים יצאו העקודים, מן החוטם יצאו בחינות פנימיות, ומן העיניים יצאו הנקודים. ונודע כי העיניים הם בחינת ראייה, והראייה היא בחינת גילוי — כי מה שנראה הוא מה שמתגלה. ולכן הנקודים הם בחינת גילוי הספירות כל אחת בפני עצמה.

ודע כי בעולם הנקודים כל ספירה קיבלה כלי נפרד משלה, אבל הכלים הללו היו עדיין בבחינת קטנות — בלי מוחין שלמים. כי הכלים היו בבחינת נקודות בלבד, בלי התפשטות לפרצוף שלם. ולכן לא היו מסוגלים להכיל את כל האור שנכנס בהם, וזה מה שגרם בסוף לשבירת הכלים.

והנה בעולם הנקודים יש שלוש בחינות עיקריות: שלוש ספירות עליונות — כתר חכמה בינה, שהן בחינת ראש ומוחין. ושבע ספירות תחתונות — חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, שהן בחינת גוף. והשלוש עליונות היו מחוברות יחד בבחינת אחדות, אבל השבע תחתונות היו כל אחת בפני עצמה בלי חיבור.

ולכן השלוש עליונות לא נשברו, כי היו מחוברות ומאוחדות. אבל השבע תחתונות, מפני שהיו נפרדות זו מזו כנקודות בודדות — לא יכלו לעמוד, ונשברו ונפלו למטה. וזהו סוד שבירת הכלים שיתבאר בפרקים הבאים.

ודע כי עולם הנקודים הוא בחינת עולם התוהו, כמו שנאמר ״והארץ היתה תוהו ובוהו״ (בראשית א:ב). תוהו — זה עולם הנקודים, שהוא עולם של פירוד וחוסר תיקון. ובוהו — זה עולם התיקון שבא אחריו, לתקן את מה שנשבר.