עץ החיים

דע כי קודם שנבאר ענין הצמצום, צריך תחילה להבין מהו האור שהיה קודם הצמצום. והנה אור אין סוף ברוך הוא הוא אור פשוט בתכלית הפשיטות, בלי שום הרכבה ובלי שום הגבלה. אין לו ראשית ואין לו תכלית, אין לו גבול ואין לו שיעור, והוא ממלא את כל המציאות כולה בלי שום חלל ריקני.

ודע כי אור זה נקרא ״אור אין סוף״ — לא מפני שהוא אור במובן הגשמי חס וחלילה, אלא מפני שאין שום גבול ושום סוף לשלמותו. וכינויו ״אור״ הוא דרך משל בלבד, כי כמו שהאור הגשמי הוא הדבר הזך ביותר והעדין ביותר בעולם הגשמי — כך אור אין סוף הוא הבחינה הזכה ביותר שאפשר לתפוס בשכל האנושי.

והנה באור אין סוף אין שום הבחנה של ספירות ולא של מדרגות, לא של עליון ותחתון, ולא של ימין ושמאל. הכל שווה בהשוואה גמורה, שלמות מוחלטת, אחדות פשוטה. ולא שהספירות אינן קיימות שם — אלא שהן קיימות שם בכוח ולא בפועל, כלולות באחדות הפשוטה בלי שום הבחנה.

ודע כי אין שום מחשבה תופסת באור אין סוף כלל, כי הוא למעלה מכל השגה ולמעלה מכל מחשבה. ומה שאנו אומרים ״אור אין סוף״ — אין הכוונה שאנו מבינים מהו, אלא רק שאנו יודעים שהוא קיים ושהוא מקור הכל. וכמו שכתב הזוהר הקדוש: ״לית מחשבה תפיסא ביה כלל״.

והנה כל מה שנאמר על אור אין סוף — שהוא ״פשוט״ ו״שווה״ ו״ממלא הכל״ — כל אלו הם תיאורים שליליים, כלומר: שאינו מורכב, ושאין בו חילוקים, ושאין מקום פנוי ממנו. אבל לתאר מה הוא באמת — אי אפשר, כי הוא למעלה מכל תיאור ולמעלה מכל שפה.

ועוד דע כי ״אין סוף״ הוא שם הכולל את כל השמות כולם. כי קודם הצמצום אין שום שם פרטי חל עליו — לא שם הוי״ה ולא שם אלהים ולא שום שם אחר. כי כל השמות מורים על מדרגה מסוימת והנהגה מסוימת, ובאין סוף אין שום מדרגה פרטית. ורק לאחר הצמצום התחילו השמות להתגלות, כל שם כנגד מדרגתו.

וזהו יסוד גדול: כל מה שאנו לומדים בקבלה — ספירות, עולמות, פרצופים, שמות — כל זה הוא רק לאחר הצמצום. אבל קודם הצמצום — אין לנו שום השגה ושום דיבור, אלא שתיקה מוחלטת והכנעה גמורה לפני מי שאין סוף לגדולתו.