עץ החיים

דע כי אחר שבירת הכלים בעולם התוהו, בא התיקון על ידי בניית הפרצופים. והפרצוף הראשון והעליון ביותר הוא "עתיק יומין" — עתיק הימים, שהוא הפרצוף הפנימי של ספירת הכתר. ונקרא "עתיק" מלשון העתקה — שנעתק ונסתלק מכל השגה, ואין שום נברא יכול להשיגו.

והנה עתיק יומין הוא בחינת התענוג העליון — העונג האלוהי הטהור שלמעלה מכל רצון וכל מחשבה. כי הכתר מתחלק לשתי בחינות: רצון ותענוג. הרצון הוא בחינת אריך אנפין, והתענוג הוא בחינת עתיק יומין. והתענוג קודם לרצון, שהרי אין אדם רוצה אלא במה שמתענג.

ודע כי עתיק יומין הוא הממוצע בין אור האין סוף ברוך הוא לבין עולם האצילות. חציו העליון טמיר ונעלם באור האין סוף, וחציו התחתון מתלבש בתוך אריך אנפין ומהווה את הנשמה הפנימית שלו. ובבחינה זו הוא מקשר בין הבלתי סופי לסופי, בין הנעלם לנגלה.

והנה מעתיק יומין נמשך שורש כל התענוגות שבכל העולמות. כל תענוג גשמי או רוחני שנמצא בעולם — שורשו בתענוג העליון של עתיק יומין. ולכן כשהאדם מתענג בקדושה — בשבת, בתורה, בתפילה — הוא מתקשר עם שורש התענוג העליון ומעלה ניצוצות קדושה למעלה.

ודע כי עתיק יומין נקרא בזוהר הקדוש "אתיקא קדישא" — העתיק הקדוש, ו"אתיקא דכל אתיקין" — העתיק שבכל העתיקים. וי"ג תיקוני דיקנא — שלושה עשר תיקוני הזקן — שנזכרו באדרא רבא ובאדרא זוטא, הם שלוש עשרה מידות של רחמים השורשיות, הנמשכות מעתיק יומין.

והנה עתיק יומין הוא השורש של "נושא עוון ועובר על פשע". שמצד עתיק יומין אין שום אחיזה לדין כלל, כי הוא למעלה מכל בחינת דין ומשפט. ולכן כשמגיעים להארת עתיק יומין — מתבטלים כל הדינים ומתגלים רחמים גמורים. וזהו סוד יום הכיפורים — שבו מתגלה הארת עתיק יומין ומתכפרים כל העוונות.