עץ החיים

דע כי עולם הבריאה הוא העולם השני בסדר ההשתלשלות, הנמצא מתחת לעולם האצילות ומעל לעולם היצירה. ונקרא "בריאה" מלשון בריאת יש מאין — שבעולם זה מתחיל להתגלות ה"יש", המציאות הנפרדת, לראשונה. אם באצילות הכל היה אחדות גמורה עם האלוהות — בבריאה מתחילה להתגלות תודעה של נברא העומד מול הבורא.

והנה עולם הבריאה הוא עולם הכיסא — כסא הכבוד. כמו שנאמר ביחזקאל "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" — שעולם הבריאה הוא הכיסא שעליו, כביכול, יושב המלך — אור האצילות. והכיסא הוא כלי שמקבל את היושב עליו ומגלה את מלכותו לעולם.

ודע כי עולם הבריאה כנגד ספירת הבינה, והוא בחינת "הא" ראשונה של שם הוי"ה. ובחינת הנשמה שכנגדו היא "נשמה" — מדרגת הנשמה עצמה. ובעולם זה שוכנות הנשמות הגבוהות ביותר, ושם הוא מקום גן עדן העליון, שבו נהנים הצדיקים מזיו השכינה.

והנה בעולם הבריאה יש עשר ספירות כמו בכל עולם, אך הן ספירות של נבראים ולא של אלוהות. ההבדל הוא שבאצילות הכלים עצמם הם אלוהות, ואילו בבריאה הכלים הם נבראים שמקבלים אור אלוהי. וזהו הבדל עצום, שהרי בבריאה יש כבר בחינת "אני" — תודעה עצמית של הנברא.

ודע כי בעולם הבריאה מתחילה אחיזה מועטת של החיצוניים. שאף שעדיין הרוב טוב וקדוש, יש כבר תערובת קלה של טוב ורע — כמו שאמרו על עץ הדעת טוב ורע שהוא בבחינת בריאה. ולכן בעולם הבריאה כבר אפשרית טעות והשגה מוטעית, מה שאינו אפשרי באצילות.

והנה מעולם הבריאה נמשכות נשמות הצדיקים הגדולים — אלו שזכו למדרגת "נשמה". ובעולם זה שורשי התורה שבעל פה, שהיא בחינת בינה — הבנה והרחבה של התורה שבכתב. ולכן כל מי שמעמיק בלימוד התורה ומחדש חידושי תורה אמיתיים — מתקשר עם עולם הבריאה ושואב משם את חידושיו.

ובעבודת האדם, עולם הבריאה מתגלה בתפילה שבלב — בהתבוננות עמוקה בגדולת הבורא עד שנמס הלב ומתעוררת אהבה ויראה אמיתית. שההתבוננות היא בחינת בינה, ועל ידה מגיע האדם למדרגת עולם הבריאה ומשיג הארות עליונות.