עץ החיים

נבאר עתה ענין האורות שבעולם העקודים. דע כי מפה דאדם קדמון יצאו עשר אורות, והם עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אבל כל עשר האורות הללו היו כלולים בכלי אחד, ולא היה כלי נפרד לכל אחד מהם.

והנה יציאת האורות היתה בסדר מסוים: תחילה יצא אור הכתר, ואחריו אור החכמה, ואחריו אור הבינה, וכן על דרך זה עד אור המלכות. וכל אור שיצא — נכנס לתוך הכלי האחד. ונמצא שבסוף היציאה היו כל עשרת האורות בתוך כלי אחד.

ודע כי האורות הללו הם בבחינת ״טעמים״, שהם האורות הפנימיים הנכנסים תחילה לכלי. ולאחר שנכנסו כולם, התחילו לצאת מן הכלי — וזוהי בחינת ההסתלקות, שנקראת ״נקודות״. ואותו הרושם שנשאר בכלי לאחר ההסתלקות — נקרא ״תגין״. והכלי עצמו שנשאר — נקרא ״אותיות״.

וארבע בחינות אלו — טעמים, נקודות, תגין, אותיות — הם כנגד ארבע אותיות שם הוי״ה ברוך הוא. טעמים כנגד קוצו של יו"ד, נקודות כנגד יו"ד, תגין כנגד ה"א, אותיות כנגד וא"ו ה"א. וזהו יסוד גדול בחכמת האמת.

והנה אורות העקודים, אף על פי שהם בכלי אחד, מכל מקום יש ביניהם הבחנה פנימית. אור הכתר הוא הגבוה מכולם, ואור המלכות הוא הנמוך מכולם. אלא שהבחנה זו אינה ניכרת מבחוץ, כי מבחוץ נראים כולם ככלי אחד בלי שום חילוק.

ועוד דע כי עשרת האורות דעקודים הם בחינת עשר ספירות דתוהו, שעדיין אינם בבחינת תיקון. כי התיקון הוא כאשר כל ספירה מקבלת כלי נפרד משלה, וכל פרצוף מתתקן בשלמות. אבל בעקודים עדיין לא הגיע הזמן של תיקון, ולכן הם בבחינת קדמות — לפני התיקון.