עץ החיים

עתה נבאר ענין הכלים בעולם העקודים. דע כי כלי אחד היה בעולם העקודים, והוא הכלי שכלל בתוכו את כל עשרת האורות. וכלי זה נתהווה על ידי האור עצמו, כי כאשר האורות נכנסו ויצאו — נעשה רושם, ומן הרושם הזה נתהווה הכלי.

והנה סוד התהוות הכלים הוא כך: כאשר האור נכנס לתוך החלל ומתפשט, הריהו מתעבה ומתגשם. ומן ההתעבות הזאת של האור נעשה הכלי. כי הכלי אינו דבר חדש שנברא יש מאין, אלא הוא האור עצמו שנתעבה והתגשם עד שנעשה כלי לאור שבתוכו.

ודע כי הכלי דעקודים הוא כלי אחד פשוט, בלי שום חלוקה פנימית. אין בו חילוק בין חלק עליון לחלק תחתון, ולא בין חלק ימין לחלק שמאל. וזהו ההבדל הגדול בין העקודים לנקודים: בנקודים כבר יש כלי נפרד לכל ספירה, אבל בעקודים הכל בכלי אחד.

והנה מפני שכל האורות היו בכלי אחד, לא היתה ביניהם מחלוקת ושבירה. כי כל זמן שהם עקודים וקשורים יחד — הם בשלום ובאחדות. וזהו שרמזו חכמים ז״ל באומרם ״כל כנסיה שהיא לשם שמים — סופה להתקיים״, כי האחדות היא קיום הכל.

אמנם דע כי הכלי האחד דעקודים לא היה יכול להישאר לעולם, כי תכלית הבריאה היא שכל ספירה תתגלה בפני עצמה ותפעל את פעולתה המיוחדת. ולכן אחרי העקודים באו הנקודים, שבהם כל ספירה קיבלה כלי נפרד. אבל מעבר זה — מאחדות לפירוד — הוא מעבר מסוכן, והוא שגרם לשבירת הכלים.

וזהו סוד העקידה — ״ויעקוד את יצחק בנו״ (בראשית כב:ט) — כי יצחק שהוא בחינת גבורה, היה צריך להיעקד ולהיקשר, כדי שלא תצא הגבורה לחוץ ותגרום שבירה. וכל ענין העקודים הוא בחינת עקידת הדינים, שלא יצאו לחוץ ולא יגרמו נזק.

ולכן עולם העקודים נחשב למדרגה שלמה ומתוקנת יותר מעולם הנקודים, אף על פי שהוא קדום לו. כי באחדות יש שלמות שאין בפירוד, ועולם התיקון בא לאחד מחדש את מה שנפרד — אבל באופן שכל ספירה שומרת על ייחודה תוך כדי חיבור עם הכלל.