עץ החיים

דע כי שבירת הכלים היא אחד מן הסודות הגדולים והעמוקים ביותר בתורת האר"י הקדוש, והיא יסוד כל ההבנה של מצב העולם הזה וצורך התיקון. והענין הוא כך: כאשר אורות הספירות דנקודים ירדו להיכנס בכליהם, הנה הכלים לא היו מסוגלים להכיל את עוצמת האור, ונשברו.

וסיבת השבירה היא כי הכלים היו בבחינת נקודות בלבד, כלומר — כל כלי היה קטן ומצומצם, בלי התפשטות ובלי שלמות של פרצוף. וכאשר נכנס בו אור גדול — הרי זה כמשל כלי קטן שנותנים בתוכו הרבה מאוד מים, שהכלי נשבר מרוב תכולתו.

ועוד סיבה לשבירה: כי כל ספירה היתה בפני עצמה, בלי חיבור עם הספירות האחרות. ולכן כל ספירה היתה חלשה, כי לא היה לה סיוע וחיזוק מן האחרות. והנה ידוע שחבל משולש לא במהרה יינתק — אבל חבל יחיד נתקע בקלות. כך הספירות, כשהן בודדות — נשברות.

והנה השבירה היתה בסדר מסוים: תחילה נשבר כלי הדעת, ואחריו כלי החסד, ואחריו כלי הגבורה, וכן על דרך זה עד כלי המלכות. והשלוש עליונות — כתר חכמה בינה — לא נשברו לגמרי, אלא רק נפגמו מעט, כי הן היו מחוברות זו בזו ולכן היה בהן כוח לעמוד.

ודע כי בשעת השבירה, הכלים נפלו למטה אל מדרגות תחתונות, והאורות שהיו בתוכם עלו למעלה למקורם. ונמצא שהכלים השבורים נפלו למטה, ובהם נשארו רק ניצוצות קטנים מן האור — ניצוצות שלא הספיקו לעלות עם שאר האור. ואותם ניצוצות הם חיות הקליפות, כי בלי ניצוץ של קדושה — אין לקליפה שום קיום.

וזהו סוד ״והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום״ — ״תוהו״ זה שבירת הכלים, ״בוהו״ זה הכלים השבורים שנפלו, ״חושך״ זה הסתלקות האור, ו״תהום״ זה עומק הנפילה. ותכלית הבריאה כולה היא לתקן את השבירה הזאת, להעלות את הניצוצות ולבנות מחדש את הכלים בצורה מתוקנת.

ודע כי השבירה לא היתה בדרך מקרה חס וחלילה, אלא היתה בכוונה תחילה מאת הבורא יתברך. כי בלא השבירה לא היה אפשר שיהיה בחירה חופשית, ובלא בחירה חופשית אין שכר ועונש, ובלא שכר ועונש אין תכלית הבריאה. ולכן השבירה היא חלק מן התוכנית האלוקית.