עץ החיים

דע כי יסוד גדול הוא בחכמת האמת, שכל ספירה מורכבת משתי בחינות: האור והכלי. האור הוא ההארה האלוהית הנמשכת מן האין סוף ברוך הוא ומתפשטת בתוך הספירה, והכלי הוא הגדר והגבול שבו מתלבש האור ועל ידו מתגלה בצורה מסוימת. ובלא הכלי אין האור יכול להתגלות, ובלא האור אין לכלי שום מציאות.

ומשל הדבר לנר הדולק בתוך עששית של זכוכית. האור הוא השלהבת עצמה, והכלי הוא הזכוכית. כאשר הזכוכית אדומה — נראה האור אדום, וכאשר היא ירוקה — נראה האור ירוק. ואין השינוי באור עצמו, שהרי האור פשוט הוא, אלא השינוי הוא בכלי שדרכו מתגלה האור. וכך בספירות: האור האלוהי אחד הוא ופשוט, אך הכלים השונים גורמים לו להתגלות באופנים שונים — כחסד או כגבורה, כרחמים או כדין.

והנה הכלים נתהוו בעקבות הצמצום שהיה בתחילת הבריאה. כשצמצם האין סוף את אורו ונשאר חלל פנוי, הרי הרושם שנשאר מן האור הקדום — ממנו נעשו שורשי הכלים. ואחר כך כשנכנס קו האור לתוך החלל, התלבש בתוך אותו רושם ויחד נתהוו הספירות — האור מבפנים והכלי מבחוץ.

ודע כי ישנו יחס הפוך בין האורות לכלים: האורות העליונים ביותר מתלבשים בכלים התחתונים ביותר. שהרי אור הכתר, שהוא העליון מכל, ירד לתחתית כל ההשתלשלות, ואילו אור המלכות, שהוא התחתון — נשאר למעלה. וזהו סוד גדול, כי על ידי כך מתקיים סדר ההשתלשלות — שאור עליון מחיה את הכלים התחתונים ומעלה אותם.

ועוד דע כי הכלים הם מקור בחינת הדין בספירות, שהרי הכלי מגביל ומצמצם את האור. ואילו האורות הם מקור בחינת החסד והרחמים, שהרי האור מצד עצמו רוצה להתפשט ולהיטיב בלי גבול. ומן המפגש שבין האור לכלי נולדת כל מידה ומידה בדרגתה המדויקת.

וזהו שאמרו המקובלים כי שבירת הכלים שהיתה בעולם התוהו נגרמה מפני שהאורות היו מרובים מכפי שיכלו הכלים להכיל. שהכלים של עולם התוהו היו נקודות בודדות, כל אחת לעצמה, ולא היתה ביניהן התכללות וחיבור. ולכן כשנכנסו בהן האורות הגדולים — נשברו ונפלו למטה. ותיקון הדבר הוא על ידי בניית פרצופים שלמים, שבהם הכלים מתחברים זה עם זה ויכולים להכיל את האורות.