עץ החיים

עתה נבאר פרטי העיגולים וכיצד הם מתייחסים אל היושר. דע כי בכל מקום שיש עיגולים — יש גם יושר, ובכל מקום שיש יושר — יש גם עיגולים. כי שניהם נאצלו יחד ואי אפשר לזה בלא זה. העיגולים מבחוץ והיושר מבפנים, כאדם המלובש בלבושיו.

והנה ענין היחס ביניהם הוא כך: העיגולים הם בחינת נפש, והיושר הוא בחינת רוח. ויש עוד בחינה שלישית שהיא בחינת נשמה, והיא אור מקיף העליון הסובב את הכל. ושלוש בחינות אלו — נפש רוח נשמה — הן בכל ספירה וספירה מעשר הספירות.

ודע כי העיגול החיצון של כל ספירה מתחבר עם העיגול החיצון של הספירה שמעליו ושמתחתיו. נמצא שכל עיגולי הכתרים מחוברים זה עם זה, וכל עיגולי החכמות מחוברים זה עם זה, וכן על דרך זה בכל הספירות. ובזה נעשה קשר והתכללות בין כל העולמות.

ועוד דע כי בין כל עיגול לעיגול הסמוך לו יש בחינת קליפה דקה מאוד, והיא בחינת מסך המפסיק ביניהם. וזהו סוד הפרסא, שהיא מפסקת בין עולם לעולם ובין ספירה לספירה. ובלא הפרסא הזאת היו כל העולמות מתבטלים באור אין סוף ולא היתה אפשרות של מציאות נפרדת כלל.

והנה הבדל גדול יש בין אור העיגולים לאור היושר. אור העיגולים הוא אור דק ומועט, כי הוא רחוק מן הקו. ואור היושר הוא אור גדול ורב, כי הוא מקבל ישירות מן הקו. ולפיכך עיקר ההנהגה וההשגחה היא על ידי היושר, ואילו העיגולים הם בחינת שמירה והקפה בלבד.

ודע עוד כי מה שנתבאר שהעיגולים קדמו ליושר — אין הכוונה לקדימה בזמן, כי למעלה אין זמן כלל, אלא הכוונה לקדימה במדרגה ובסיבה. כלומר, תחילה יש להבין את בחינת ההשוואה הגמורה שבאור אין סוף, ואחר כך את בחינת ההשתלשלות שעל ידי הקו.

וזהו סוד מה שכתוב ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ״ — ״שמים״ הם בחינת יושר מלמעלה למטה, ו״ארץ״ היא בחינת עיגולים שהם שווים מכל צדדיהם כעיגול הארץ. ובשניהם יחד נברא כל סדר ההשתלשלות.