עץ החיים

דע כי עולם העשייה הוא העולם הרביעי והאחרון בסדר ההשתלשלות, התחתון שבכל העולמות. ונקרא "עשייה" מלשון עשייה ומעשה — שבעולם זה מתגלה הכל בבחינת מעשה גמור וגשמי. והעולם הגשמי שלנו — עולם החומר והגוף — הוא תחתית עולם העשייה, הנקודה הנמוכה ביותר בכל ההשתלשלות.

והנה עולם העשייה כנגד ספירת המלכות, והוא בחינת "הא" אחרונה של שם הוי"ה. ובחינת הנשמה שכנגדו היא "נפש" — מדרגת הנפש, שהיא המדרגה הבסיסית ביותר של החיות הרוחנית. וכל אדם מישראל יש לו לפחות בחינת נפש מעולם העשייה, ומכאן מתחילה עלייתו הרוחנית.

ודע כי בעולם העשייה הרוב הוא רע והמיעוט הוא טוב — הפוך מעולם הבריאה. שהחיצוניים והסטרא אחרא יש להם אחיזה גדולה בעולם העשייה, ולכן כל כך קשה לאדם לעבוד את בוראו בעולם הזה — שהרי הוא מוקף בכוחות של טומאה מכל צד, וצריך כוח גדול להתגבר עליהם.

והנה דווקא בעולם העשייה נמצאים רוב הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים. שכאשר נשברו כלי התוהו — נפלו השברים והניצוצות למטה למטה, עד לעולם העשייה ואף לתחתיתו. ותיקון העולם — העלאת הניצוצות מתוך השברים — נעשה בעיקר כאן, בעולם העשייה, על ידי מעשי האדם.

ודע כי זהו סוד מעלתו של עולם העשייה דווקא — שאף שהוא התחתון שבכולם, בו נעשה עיקר התיקון. כמו שנאמר "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים" — שדווקא בתחתית ההשתלשלות רוצה הבורא לגלות את אורו. והאדם, שנמצא בעולם העשייה הגשמי, הוא הכלי העיקרי לתיקון זה.

והנה כל מצווה שעושה האדם בעולם הזה — מעלה ניצוצות קדושה מתוך הקליפות. כשאוכל בקדושה — מעלה ניצוצות מן המאכל. כשמדבר דברי תורה — מעלה ניצוצות מן הדיבור. כשנותן צדקה — מעלה ניצוצות מן הממון. וכך לאט לאט מתברר העולם ומתקרב לתיקונו השלם.

ובעבודת האדם, עולם העשייה מתגלה בקיום המצוות המעשיות — במעשה בפועל. שאין העבודה שלמה בכוונה ומחשבה בלבד, אלא צריך מעשה ממש — תפילין על היד, ציצית על הבגד, מצה בפסח, שופר בראש השנה. וכל מעשה ומעשה מתקן ניצוץ בעולם העשייה ומעלה אותו לשורשו. ולעתיד לבוא, כשישלם התיקון — יתעלה עולם העשייה עצמו ויהיה כעולם האצילות, ואז יתגלה כבוד ה' בכל המציאות כולה.