עץ החיים

דע כי בשעת שבירת הכלים, כאשר הכלים נפלו למטה, נפלו עמהם ניצוצות מן האור הקדוש שהיה בתוכם. ואף על פי שרוב האור עלה למעלה למקורו, מכל מקום ניצוצות קטנים נשארו דבוקים בשברי הכלים ונפלו עמהם. והניצוצות הללו מספרם רפ"ח — מאתיים שמונים ושמונה.

והנה רפ"ח ניצוצות הם בגימטריא ״רפח״, שהם אותיות ״פרח״, לרמוז כי עתידים הניצוצות הללו לפרוח ולעלות ולחזור למקומם. ועוד רפ"ח הוא בגימטריא ארבע פעמים ע"ב, כנגד ארבעה עולמות אבי"ע — אצילות בריאה יצירה עשיה — שבכל עולם יש ע"ב ניצוצות שצריכים בירור.

ודע כי הניצוצות הללו הם חיי הקליפות. כי הקליפה מצד עצמה היא מתה, ואין לה שום חיות עצמית. אלא כל חיותה וקיומה הוא מן הניצוצות הקדושים שנפלו לתוכה בשעת השבירה. והקליפה אוחזת בניצוץ ויונקת ממנו, וכך היא מתקיימת.

והנה מן הנפילה הזאת של הניצוצות נתהווה כל ענין הרע והטומאה שבעולם. כי הניצוצות שנפלו לתוך הקליפות הם שנותנים כוח לרע, ובלעדיהם אין לרע שום ממשות. ולכן תכלית כל העבודה הרוחנית היא לברר את הניצוצות — להוציאם מתוך הקליפות ולהעלותם חזרה לקדושה.

וכיצד מתבררים הניצוצות? על ידי קיום תורה ומצוות, על ידי תפילה ותשובה, על ידי כוונות הלב ועבודת המידות. כי כל מצווה שאדם מקיים — מבררת ניצוצות מן הקליפות ומעלה אותם. וכל עבירה חס וחלילה — מפילה ניצוצות נוספים לקליפות. ולכן אמרו חז״ל ״שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה״ — כנגד כל הבירורים שצריך אדם לעשות.

ודע כי כאשר כל הרפ"ח ניצוצות יתבררו ויעלו — אז יבוא הגאולה השלמה ותחיית המתים. כי כל זמן שיש ניצוצות בשבי הקליפות — העולם אינו מתוקן. ורק כאשר יושלם הבירור כולו — ״ובלע המוות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים״ (ישעיהו כה:ח).

וזהו ענין הגלות והגאולה בשורשם העליון: הגלות היא מצב שבו הניצוצות עדיין שבויים בקליפות, ועם ישראל נמצא בגלות כדי לברר את הניצוצות המפוזרים בכל העולם. והגאולה היא כאשר הבירור יושלם והניצוצות יחזרו למקומם, ואז ישראל ישובו לארצם ושכינת ה׳ תשוב למקומה.