עץ החיים

דע כי מוחין דקטנות הם מצב הצמצום של הפרצופים, שבו אינם מקבלים אלא הארה מועטת ומצומצמת מן העליונים. במצב הקטנות, הפרצוף אינו בשיעור קומתו המלא, וכליו מצומצמים ואינם יכולים להכיל אורות גדולים. וזהו מצב של חיסרון והעלם, כמו תינוק שעדיין לא הגיע לשלמותו.

והנה המוחין דקטנות באים רק מנה"י של העליון — מנצח הוד יסוד של אמא בלבד, שהם הבחינה התחתונה ביותר של המוחין. ואין בהם אלא שכל מועט, כשכלו של קטן שאינו מבין אלא דברים פשוטים. ובמצב זה, זעיר אנפין אינו אלא בן שש ספירות בלבד — שישה קצוות בצמצום — בלא מוחין של ממש.

ודע כי במצב הקטנות, ההנהגה העליונה היא בבחינת דין וצמצום. שכיוון שאין מוחין דגדלות — אין רחמים שלמים, והדין שולט. ולכן בזמנים שההנהגה היא בבחינת קטנות, מתרבים הדינים בעולם ונותנים אחיזה לחיצוניים. וזהו סוד "הסתר אסתיר את פני ביום ההוא" — שהסתרת הפנים היא בחינת הקטנות.

והנה הקטנות היא מצב הכרחי בסדר ההשתלשלות. שאי אפשר להגיע לגדלות בלא שיהיה תחילה קטנות, כמו שאי אפשר לאדם להיוולד גדול בלא שיהיה תחילה עובר ותינוק. וכל ירידה שהיא לצורך עלייה — שהקטנות היא ההכנה וההכשרה לגדלות שתבוא אחריה.

ובעבודת האדם, מוחין דקטנות הם הזמנים שבהם האדם מרגיש ריחוק מן הבורא, שאין לו חיות בתפילה ואין לו הארה בלימוד. וזמנים אלו הם ניסיון גדול, שעליו להמשיך בעבודתו גם בלא הרגשה, כי הקטנות היא הכלי שבו נבנית הגדלות. ומי שעומד בניסיון הקטנות — זוכה לגדלות עצומה שלא היתה לו מקודם.

ודע כי עיקר התיקון הוא להעלות את הקטנות לגדלות, ולהמשיך מוחין דגדלות במקום מוחין דקטנות. וזה נעשה על ידי תורה ותפילה ומעשים טובים, שכל אלו ממשיכים מוחין חדשים מן העליון ומגדילים את הפרצוף. וכשיושלם התיקון הכללי — לא תהיה עוד קטנות כלל, אלא הכל יהיה בבחינת גדלות שלמה לעולם.