עץ החיים

דע כי נוקבא דזעיר אנפין היא פרצוף המלכות, הנקראת גם "שכינה", "כנסת ישראל", "כלה", "בת", ו"אדנ-י". והיא הפרצוף האחרון בסדר ההשתלשלות באצילות, והיא המקבלת מכל הפרצופים שלמעלה ממנה ומעבירה את השפע לעולמות בריאה יצירה ועשייה.

והנה הנוקבא נבנית מזעיר אנפין עצמו — כמו שנאמר "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". שבתחילה היתה הנוקבא אחור באחור עם זעיר אנפין, מחוברת בגבו, ואחר כך נפרדה ונבנתה לפרצוף שלם בפני עצמה, ואז הוחזרו פנים בפנים.

ודע כי הנוקבא אין לה אור משלה, אלא כל אורה הוא מה שמקבלת מזעיר אנפין. כמו שהלבנה אין לה אור משלה אלא מקבלת מן השמש — כך הנוקבא מקבלת את כל הארתה מזעיר אנפין. ולכן נקראת "סיהרא" — לבנה, ו"ליל" — לילה, שהם בחינות של אור המתקבל מאחר.

והנה הנוקבא היא השער שדרכו עוברת כל ההשפעה מעולם האצילות לעולמות התחתונים. בלעדיה אין שום השפעה יכולה לרדת למטה, שהיא הכלי שבו מתקבל האור ומתחלק לכל הנבראים. ולכן נקראת "מלכות" — שהיא מלכות שמים המתגלה בעולם, ההנהגה האלוהית כפי שמורגשת על ידי הנבראים.

ודע כי הנוקבא היא בחינת כנסת ישראל — כלל כל נשמות ישראל. שכל נשמה ונשמה היא ניצוץ מנוקבא דזעיר, וכולן יחד מהוות את פרצוף המלכות. ולכן כשישראל עושים רצון המקום — מתגדלת הנוקבא ומתמלאת אור, וכשאינם עושים רצונו — מתמעטת ומסתלק אורה.

והנה סוד הגלות הוא סוד ירידת הנוקבא. שכאשר נפגם הקשר בין זעיר אנפין לנוקבא — אין היא מקבלת ממנו, והיא יורדת לעולמות התחתונים, וזהו גלות השכינה. ותיקון הגלות הוא על ידי חיבור מחדש של זעיר אנפין ונוקבא פנים בפנים, שאז חוזר השפע לזרום ומתגלה אור הגאולה.

ולכן עיקר כוונת המצוות הוא "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" — ליחד את הקדוש ברוך הוא, שהוא זעיר אנפין, עם שכינתו, שהיא הנוקבא. וכל מצווה שאדם מקיים בכוונה שלמה — מחברת בין זעיר אנפין לנוקבא ומביאה שפע לכל העולמות. וזהו תכלית כל העבודה — להשיב את השכינה לקומתה השלמה ולחברה עם בעלה באחדות גמורה.