מהות הדבקות
דע כי הדבקות בה' היא תכלית כל העבודה, שנאמר: "ולדבקה בו". והדבקות פירושה שיהיו כל מחשבותיו ורצונותיו ומעשיו מכוונים לבורא יתברך, עד שלא יהיה שום רגע שאינו חושב בבורא. וזוהי מדרגה עליונה מאד, שרק מעטים זוכים לה בשלמות.
דרגות הדבקות
ויש כמה דרגות בדבקות. הדרגה הראשונה היא שיזכור את ה' בשעת התפילה ולימוד התורה. הדרגה השנייה היא שיזכור את ה' גם בשעת עסקיו ומלאכותיו. הדרגה השלישית היא שיהיה דבוק בה' בכל רגע ורגע, גם בשעת אכילה ושתייה ושינה. וזו הדרגה השלמה.
דבקות במחשבה
עיקר הדבקות היא במחשבה. שיחשוב תמיד על גדולת הבורא ועל אהבתו, ויתלהב בתשוקה להתקרב אליו. ויחשוב שה' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ושאין מקום פנוי ממנו, ושהוא עומד תמיד לפני ה'. ומחשבה זו תביא אותו לדבקות אמיתית.
דבקות באהבה
ומי שזוכה לדבקות אמיתית, מרגיש אהבה עזה לבורא יתברך, אהבה שאין כמותה בכל אהבות העולם. וכמו שאמר דוד המלך: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי". ואהבה זו ממלאה את כל לבו ואינה משאירה מקום לשום אהבה אחרת. וזוהי אהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך.
דבקות ביראה
ויחד עם האהבה צריכה להיות גם יראה. כי אהבה בלי יראה אינה שלמה, ויראה בלי אהבה אינה שלמה. ועל כן צריך לשלב בין השתיים: לאהוב את ה' ולירא ממנו. ואמרו חז"ל שיש יראת העונש ויש יראת הרוממות, ויראת הרוממות היא המדרגה העליונה.
דבקות בתורה
ודרך חשובה לדבקות היא על ידי לימוד התורה. כי התורה היא רצונו וחכמתו של הבורא, ומי שדבק בתורה דבק בבורא. וכשלומד תורה ומרגיש שהוא מתקשר על ידה לבורא, זוהי דבקות אמיתית. ומורי ז"ל היה אומר שבשעת לימוד הזוהר הקדוש הוא היה מרגיש דבקות עילאית.
דבקות במעשים
וצריך שהדבקות תתבטא גם במעשים. שכל מעשיו יהיו לשם שמים, כמו שאמרו חז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ואפילו אכילה ושתייה ושינה יכוון שהם לעבודת ה', שאוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה', וישן כדי שיהיה ער ומוכן לעבודת ה'.
מניעות לדבקות
ודע כי יש כמה דברים המונעים את הדבקות. והם: המידות הרעות, ריבוי עסקים, ריבוי דיבורים, ומחשבות זרות. ועל כן צריך לתקן את כל אלו כדי להגיע לדבקות. ומי שתיקן את מידותיו ומיעט בעסקיו ובדיבוריו, יקל עליו להגיע לדבקות.
סיכום
נמצא שהדבקות בה' היא תכלית כל העבודה, והיא כוללת דבקות במחשבה, באהבה, ביראה, בתורה ובמעשים. ומי שזוכה לדבקות שלמה, הוא מוכן להשגת רוח הקודש, כי רוח הקודש היא פרי הדבקות.