שערי קדושה

רבי חיים ויטאל

שערי קדושה · ר׳ חיים ויטאל

חלק ראשון · בהנהגות רעות וטובות

פרק ה׳ – בענווה

מעלת הענווה

דע כי הענווה היא שורש כל המידות הטובות ויסוד כל העבודה הרוחנית. כי בלי ענווה אי אפשר להשיג שום מדרגה רוחנית, שנאמר: "את דכא ושפל רוח". ומשה רבינו עליו השלום לא זכה לתורה אלא בזכות ענוותנותו, שנקרא "והאיש משה ענו מאד". והקב"ה הניח כל ההרים הגבוהים ובחר בהר סיני שהוא הנמוך שבהרים.

מהות הענווה

ואל תחשוב שהענווה היא שישפיל את עצמו בפני הבריות בלבד, אלא עיקר הענווה היא בלב. שידע האדם באמת שכל מה שיש לו הוא מאת ה', ושבלעדי חסד ה' לא היה לו כלום. ואפילו חכמתו ותבונתו וכוחותיו, כולם מתנת ה' הם, ואין לו במה להתגאות.

הענווה כלפי הבורא

עיקר הענווה היא כלפי הבורא יתברך. שידע האדם שהוא עומד תמיד לפני מלך מלכי המלכים, ושבמה ייגדל עבד לפני אדונו. וכשיחשוב על גדולת הבורא ועל קטנות האדם, תבוא עליו ענווה אמיתית מאליה. וכמו שאמר אברהם אבינו: "ואנכי עפר ואפר".

הענווה כלפי הבריות

ומהענווה כלפי הבורא תבוא ענווה כלפי הבריות. שלא יחשוב האדם שהוא טוב מזולתו, כי מי יודע מה בלב חברו ומה מעשיו בסתר. ואפילו אם רואה אדם שחוטא, יחשוב: אולי אם הייתי במקומו הייתי חוטא יותר ממנו. ויכבד כל אדם ויראה בו את צלם אלוקים.

סימני הענווה

אלו הם סימני הענווה האמיתית: אינו רודף אחר כבוד, מעביר על מידותיו, שמח בחלקו, אינו מתפאר בתורתו ובמעשיו, מקבל תוכחה בשמחה, ומכבד את כל אדם. ומי שחסר באחד מסימנים אלו, ענוותנותו אינה שלמה.

הענווה וזכות להשגה

וביאר מורי האר"י הקדוש זכרונו לברכה, שהענווה היא השער לכל המדרגות העליונות. כי כל המוחין העליונים אינם יכולים לשרות אלא במקום נמוך, כמו המים שיורדים מגבוה לנמוך. וכל מי שמשפיל את עצמו, השכינה שורה עליו, ומי שמגביה את עצמו, השכינה מסתלקת ממנו.

הענווה והתפילה

ודע כי אין תפילה מתקבלת בלא ענווה. כי מי שמתפלל בגאווה, כאילו אומר לבורא: "ראה כמה אני ראוי שתשמע תפילתי". אבל מי שמתפלל בענווה, יודע שאינו ראוי לכלום ומבקש רחמים בלבד, ותפילתו מתקבלת. וכך אמרו חז"ל: "תפילת עני כי יעטוף" - תפילת העני שמשפיל עצמו קודמת לכל התפילות.

דרכי קניית הענווה

וכיצד קונה אדם את הענווה? ראשית, יתבונן בגדולת הבורא ובקטנות האדם. שנית, ילמד מדרכי הצדיקים שהיו ענווים. שלישית, יתרגל לוותר ולהעביר על מידותיו. ורביעית, ישמש תלמידי חכמים ויראה כיצד הם מתנהגים בענווה, ויעשה כמותם.

סיכום

נמצא שהענווה היא יסוד כל המידות הטובות ושער לכל ההשגות הרוחניות. ובלעדיה אין שום עבודה שלמה ואין שום מדרגה מושגת. ועל כן צריך האדם לשום את כל מאמציו בקניית מידה זו, ויתפלל לה' שיזכהו לענווה אמיתית.