מהות הפרישות
דע כי הפרישות אינה פירושה שיסגף האדם את עצמו ויענה את גופו, אלא שיפרוש מן המותרות ומן התענוגים שאינם נחוצים. כי יש דברים מותרים מן הדין אך הם מונעים את האדם מעבודת הבורא, ועליהם אמרו חז"ל: "קדש עצמך במותר לך". והפרישות מן המותרות היא מדרגה גבוהה מאד.
פרישות בעריות
הפרישות בענייני עריות היא מן החשובות ביותר, כי התאווה הזו חזקה מכל התאוות ונזקיה מרובים מאד. וצריך האדם להיזהר שלא להסתכל בנשים, ושלא להרהר בהרהורים רעים, ושלא להתייחד עם אישה. וישמור את עיניו מכל מראה אסור, כי העיניים הם שער לנשמה, ומהן נכנסת הטומאה.
פרישות באכילה
וכן צריך האדם לפרוש מאכילה מרובה ומתענוגי האכילה. ויאכל כדי קיום הגוף בלבד, ולא ימלא את כרסו. ויכוון באכילתו שהוא אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את הבורא, ולא למילוי התאווה. ואמרו חז"ל: "אכול שליש, שתה שליש, והנח שליש". והממעט באכילה נשמר מחטאים רבים.
פרישות בממון
וכן צריך לפרוש מרדיפת הממון ולהסתפק במועט. כי מי שרודף אחר הממון כל ימיו, אין לו פנאי לעבודת הבורא ואין לו מנוחת הנפש. ואמרו חז"ל: "מרבה נכסים מרבה דאגה". ומי שבוטח בה' ומסתפק במה שיש לו, לבו פנוי לתורה ולתפילה.
פרישות מכבוד
ומן הפרישות החשובות היא הפרישות מן הכבוד. שלא ירדוף אחר כבוד ושררה, ולא יבקש שיכבדוהו ויפארוהו. כי הכבוד הוא מן הדברים שמושכים את האדם ומוציאים אותו מן העולם. ואמרו חז"ל: "הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו". ומי שבורח מן הכבוד, הכבוד האמיתי רודף אחריו.
פרישות מדיבורים
וכן ייפרוש מריבוי דיבור ומדיבורים שאין בהם צורך. כי כל דיבור שיוצא מפי האדם נרשם למעלה, ועל כל מילה ומילה ייתן את הדין. ואמרו חז"ל: "סייג לחכמה שתיקה". ומי שממעט בדיבור ומרבה במחשבה, חכמתו מתרבה ונשמתו מתעלה.
גבול הפרישות
אך יש להיזהר שלא להפריז בפרישות יותר מדי, כי זה עלול לגרום חולשת הגוף ולמנוע את האדם מעבודת הבורא. ואמרו חז"ל: "לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה אוסר על עצמך דברים אחרים?". ועל כן צריך הפרישות להיות מדודה ומכוונת, ולא סיגוף ועינוי.
הפרישות כהכנה
ודע כי הפרישות מן המותרות היא הכנה חשובה להשגת קדושה. כי כאשר האדם פורש מתענוגי העולם הזה, לבו מתפנה לעבודת הבורא ונפשו מתעלה. וכמו שאמר מורי האר"י ז"ל, שכל ההשגות הרוחניות תלויות בדרגת הפרישות של האדם מעניני העולם הזה.
סיכום
נמצא שהפרישות היא מדרגה חשובה בדרך אל הקדושה, והיא כוללת פרישות בענייני עריות, אכילה, ממון, כבוד ודיבור. אך צריכה להיות מדודה ולא מופרזת. ומי שנוהג בפרישות נכונה, מזכך את גופו ומכשיר את נשמתו לקבלת אור עליון.