הגוף ככלי
דע כי הגוף אינו רק מעטפת חומרית, אלא הוא כלי שהנשמה משתמשת בו לעבודת הבורא. וכשם שכלי מוזיקה צריך להיות מכוון כדי להשמיע צלילים נאים, כך הגוף צריך להיות מטוהר ומקודש כדי שהנשמה תוכל לפעול בו כראוי. וכאשר הגוף מטומא בחטאים ובתאוות, הנשמה אינה יכולה לפעול בו.
טהרת הגוף
וטהרת הגוף היא על ידי שמירה מכל טומאה ומכל דבר הפוגם בקדושה. ויש טומאת הגוף ממש, כגון על ידי מאכלות אסורות, שהן מטמאות את הגוף ומטמטמות את הלב. ויש טומאה הבאה מן העיניים, כגון על ידי הסתכלות בדברים אסורים. ויש טומאה הבאה מן האוזניים, כגון על ידי שמיעת דברים רעים ולשון הרע.
קדושת האכילה
קדושת האכילה היא יסוד גדול בקדושת הגוף. כי המאכל שאוכל האדם נהפך לדמו ולבשרו, ואם המאכל טמא הגוף נטמא. על כן צריך להקפיד על כשרות המאכל ועל ברכות הנהנין, ולכוון באכילתו לעבודת ה'. ויאכל בנחת ובכוונה, ולא בגרגרנות ובמהירות.
קדושת הדיבור
הדיבור הוא כוח גדול שניתן לאדם, ובו נברא העולם. וכשהאדם מדבר דברי תורה ותפילה, הוא מקדש את כוח הדיבור. וכשמדבר דברים בטלים או דברי גנאי, הוא מטמא את כוח הדיבור ופוגם בנשמתו. על כן ישמור אדם את פיו ולשונו מכל דבר רע.
קדושת המחשבה
המחשבה היא הכוח העליון שבאדם, והיא קרובה לנשמה יותר מכל. וכשהאדם חושב מחשבות טהורות ומחשבות תורה, הוא מקדש את מחשבתו ומתקרב לבורא. וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמא את מחשבתו ומרחיק את הנשמה. ואמרו חז"ל: "הרהורי עבירה קשים מעבירה".
קדושת העיניים
העיניים הם שער הנשמה, ומהן נכנסים הן הקדושה והן הטומאה. ועל כן צריך האדם לשמור את עיניו מכל מראה אסור ומכל דבר שאינו ראוי. ואמרו חז"ל: "העין רואה והלב חומד", כלומר שהחטא מתחיל מן העיניים ומשם יורד אל הלב. ומי ששומר את עיניו שומר את נפשו.
קדושת הידיים
הידיים הן כלי המעשה, ובהן מקיים האדם את המצוות. וצריך ליטול ידיים בשחרית ולפני האכילה ולפני התפילה, כי נטילת ידיים היא סימן לטהרת המעשים. ולא ישתמש בידיו לדבר עבירה, כי בזה הוא מטמא את כלי המעשה שלו.
הטבילה במקווה
וכלי גדול לקדושת הגוף הוא הטבילה במקווה. כי המקווה מטהר את הגוף ואת הנפש מכל טומאה, וזוהי טהרה פנימית ולא רק חיצונית. ומורי האר"י ז"ל היה מקפיד לטבול במקווה בכל יום, ואמר שאין אפשר להשיג שום השגה רוחנית בלי טבילה.
סיכום
נמצא שקדושת הגוף כוללת טהרת כל חלקי הגוף ואיבריו: האכילה, הדיבור, המחשבה, העיניים, הידיים וכל שאר האיברים. וכאשר הגוף כולו מקודש, הוא נעשה כלי ראוי לשכינה, והנשמה יכולה להאיר בו בשלמות. וזהו סיום החלק הראשון, שהוא היסוד לכל מה שיבוא אחריו.