ספר הזוהר

ספר הזוהר (זוֹהַר, "זוהר" – "הזוהר הקדוש") הוא היצירה המרכזית והחשובה ביותר בספרות הקבלה היהודית. הספר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), התנא שחי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה.

מבנה הספר

ספר הזוהר מאורגן לפי סדר פרשיות התורה, מבראשית ועד דברים. הוא כולל:

• הקדמת הזוהר – פתיחה לספר הכוללת מאמרים עמוקים על סודות התורה.
• זוהר על בראשית – פירוש מיסטי על ספר בראשית, כולל סודות הבריאה.
• זוהר על שמות – סודות הגאולה, מתן תורה והמשכן.
• זוהר על ויקרא – סודות הקרבנות, הקדושה והטהרה.
• זוהר על במדבר – סודות המדבר, המסעות והנהגת העם.
• זוהר על דברים – סודות התשובה, הברכות והקללות.

שפת הספר

הזוהר כתוב בעיקרו בארמית, בשילוב עברית. השפה שלו ייחודית ומליצית, ומשתמשת בסמלים ודימויים עשירים כדי לבטא רעיונות רוחניים עמוקים.

חשיבות הספר

ספר הזוהר נחשב לאחד מיסודות הקבלה ומקור השראה רוחנית לדורות רבים. הוא משמש עד היום מקור ללימוד ולהתבוננות בסודות התורה, ומהווה חלק בלתי נפרד מהמסורת הקבלית היהודית. גדולי ישראל כמו האר"י הקדוש, הרמח"ל, הבעל שם טוב ורבים אחרים ראו בזוהר את אחד הספרים הקדושים ביותר.

על המחבר

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) היה מגדולי התנאים, תלמידו של רבי עקיבא. לפי המסורת, בתקופה שבה הסתתר במערה יחד עם בנו רבי אלעזר במשך שלוש עשרה שנה, נגלו לו סודות התורה העמוקים ביותר, אותם גילה לתלמידיו והם נכתבו בספר הזוהר. יום פטירתו, ל"ג בעומר, הפך ליום חג ושמחה.