בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק י״ב
גירוש השטן מהשמים
א׳
ויאמר השטן: ויגרשני ה׳ מן השמים ביום ההוא, אני ושליש מצבאות המלאכים אשר היו עמי, כולנו נפלנו מן הרום אל השפל.
ב׳
ויהי בנפלנו מן השמים, ויחשכו עינינו מרוב הכאב, כי מן האור הגדול נפלנו אל החושך.
ג׳
ויאמר: ומקום כבודי אשר היה לי בשמים ניתן לאחר, ותפארתי הוסרה ממני, וכל זה בגללך, אדם.
ד׳
ויאמר: ובראותי אותך בגן עדן בכבוד ובתפארת, ואני מגורש ומושפל, בערה בי קנאה גדולה.
ה׳
ואמרתי: הנה אדם יושב בגן בשמחה ואני מגורש בחרפה, אם כן אעשה בערמה ואוציאנו גם הוא מגנו.
ו׳
ובאתי בדמות הנחש ופיתיתי את חוה אשתך, ועל ידה נפל גם אדם, כי אמרתי: אם אני לא אהיה בכבוד, גם הוא לא יהיה.
ז׳
ועתה, אדם, אל תבקש ממני שאניח לך, כי כל עוד אתה חי אני ארדוף אחריך, כי בגללך אבד כבודי.
ח׳
ויאמר אדם: ומה אשמתי אני בדבר הזה, הלא ה׳ אלהים ברא אותי ולא ביקשתי שתשתחוה לי.
ט׳
ויאמר השטן: אין לי חשבון עם ה׳, עמך לי חשבון, כי אתה הסיבה לנפילתי.
י׳
ויסתלק השטן מלפניהם, ואדם וחוה נשארו בצער גדול ובדמעות.
על הפרק
השטן סירב להשתחוות, גורש עם מלאכיו מן השמים, ומאז רודף את אדם מתוך קנאה.