בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק י״ג
חוה מתחרטת
א׳
ויהי אחרי לכת השטן, ותיפול חוה על פניה ארצה ותבך בכי תמרורים, ותאמר: אוי לי, מה עשיתי.
ב׳
ותאמר חוה: ארורה אני בנשים, כי פעמיים נפלתי ברשת השטן, פעם בגן עדן ופעם עתה, ובשתי הפעמים גרמתי רעה.
ג׳
ותאמר: אדם אדוני, הנה אני סיבת כל צרותיך, בגיני גורשת מגן עדן ובגיני הופרה תשובתך.
ד׳
ותתחנן לפני אדם ותאמר: אנא, הרגני נא ואל אהיה עוד לך למכשול, כי כל עוד אני חיה אביא עליך רעה.
ה׳
או שלחני מעל פניך ואלך למקום רחוק ולא תראני עוד, כי איני ראויה לעמוד לפניך אחרי כל אשר עשיתי.
ו׳
ותספוד חוה על עצמה ותאמר: למה נבראתי, למה לא מתי כאשר יצאנו מן הגן, מה תועלת בחיים כאלה.
ז׳
ותיקרע חוה את שערה ותכה על חזה ותתגולל בעפר מרוב צערה.
ח׳
ותאמר: ה׳ אלהים, קח נא את נפשי ואל תענישני עוד, כי לא אוכל שאת את הבושה הזאת.
ט׳
ותבך חוה עד אשר לא היה בה כוח לבכות עוד, והשמים האפילו מעליה כאילו מתאבלים עמה.
על הפרק
חוה בוכה ומקללת עצמה על שהתפתתה שוב, ומבקשת מאדם להרגה או לשלחה.