בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק ט״ז
צער הלידה
א׳
ויהי כאשר הגיעה עת הלידה, ותהי חוה בצער גדול מאוד, ויאחזוה חבלי לידה קשים כמוות.
ב׳
ותצעק חוה אל השמים ותאמר: ה׳ אלהים, רחם עליי ועזרני כי אני לבדי ואין עוזר.
ג׳
ותתפלל חוה ותאמר: שמע קולי, ה׳, ושלח מלאכיך לעזרני, כי אין בי כוח עוד.
ד׳
ותצעק פעם ושתיים ושלוש, אך אין קול ואין עונה, ותירא חוה מאוד כי חשבה שה׳ עזבה.
ה׳
ותאמר חוה: אוי לי, מי ייתן ויגיע קולי לאדם אישי, אולי הוא יצעק לה׳ בעדי ויושיעני.
ו׳
ויהי כאבה גדול מנשוא, ותפול על ברכיה ותבך, ותקרא בכל כוחה: אדם, אדם, בוא נא אליי כי אני גוועת.
ז׳
ותאמר: הלא קללני ה׳ בעצב תלדי בנים, ועתה מלאה הקללה, ומי יעמוד לי בשעת צרתי.
ח׳
ותשא עיניה לשמים ותתחנן ותאמר: אם לא למעני, למען הילד אשר ברחמי, שלח עזרה מקודשך.
ט׳
ויהי קולה נשמע עד למקום אדם, וינע ליבו ויחש כי חוה בצרה.
על הפרק
חוה בצער גדול בעת הלידה, צועקת לשמים, אך אין עוזר. היא קוראת לאדם.