ספר אדם וחוה

צוואת אדם הראשון

בחר פרק (1-44)

א׳ ויהי אחרי השלימם את ימי התשובה, ויצאו אדם וחוה מן המים וישבו יחדיו.

ב׳ ויהי לימים וחוה הרתה, ויגדל בטנה ותרגיש כי עת לידתה קרבה.

ג׳ ותאמר חוה אל אדם: הנה אני הרה, ובטני כבדה עליי, ואני מרגישה כי הזמן קרוב.

ד׳ ויאמר אדם: ברוך ה׳ אלהים אשר נתן לנו פרי בטן אף בגלותנו מגן עדן.

ה׳ ותלך חוה מערבה, כי מצאה שם מקום מוצל ומוגן מחום השמש, ותחפש מקום ללדת.

ו׳ ויהי בלכתה מערבה ותתחלנה צירי הלידה לתוקפה, ותאנח חוה אנחות גדולות כי לא ידעה מה הכאב הזה.

ז׳ ותאמר חוה: כאב זה לא ידעתי בגן עדן, הלא זו היא הקללה אשר אמר ה׳ בעצב תלדי בנים.

ח׳ ותהלך חוה ותחפש עזרה, אך אין איש בארץ מלבדה ואדם, ותירא מאוד.

ט׳ ותשב חוה במערב ותצפה ליום הלידה בפחד ובתפילה.

חוה הולכת מערבה, היא בהריון ועת הלידה מתקרבת.