בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק כ״ד
אבל על הבל
א׳
ויתאבלו אדם וחוה על הבל בנם ימים רבים, ולא ידעו מנוח לנפשם.
ב׳
ויאמר אדם אל חוה: הנה בננו מוטל לפנינו ורוחו יצאה ממנו, ולא נדע מה נעשה לגופו.
ג׳
כי לא ראינו מעולם מת בעולם, ולא ידענו את דרך הקבורה אשר תיעשה לבשר האדם.
ד׳
וישב אדם ליד הבל בנו וישמור עליו יומם ולילה, ולא אכל לחם ולא שתה מים.
ה׳
ותבך חוה בכי תמרורים ותאמר: בני הבל, בכורי לה׳, נלקח ממני ואין מנחם.
ו׳
ויאמר אדם: הלוא ה׳ אמר לי ביום אכלך ממנו מות תמות, והנה המוות בא על בננו תחילה.
ז׳
ויחזק האבל עליהם ולא ידעו מה יעשו, כי ריח הגוף החל להשתנות.
ח׳
ויתפלל אדם אל ה׳ ויאמר: ה׳ אלהי, הורני נא מה אעשה לבני המת, כי לא ידעתי דרך קבורה.
ט׳
וישבו שם ימים רבים בוכים ומתאבלים, ולא בא אליהם דבר מן השמים.
י׳
ותאמר חוה אל אדם: עד מתי נשב כה ובננו מוטל לפנינו, הלוא יורנו ה׳ את אשר נעשה.
על הפרק
פרק זה מתאר את האבל הכבד של אדם וחוה על הבל בנם. הם בוכים ימים רבים ואינם יודעים כיצד לקבור את המת, כי לא ראו מעולם מוות ולא ידעו את דרך הקבורה.