בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק כ״ח
אדם חולה
א׳
ויהי כי זקן אדם ויהי בן תשע מאות ושלושים שנה, ויחלה חולי כבד.
ב׳
ויאמר אדם: קראו לי את כל בני ובנותי ויאספו אלי, כי ימי קרבו למות.
ג׳
ויהיו לאדם שלושים בנים ושלושים בנות, מלבד קין והבל ושת.
ד׳
ויאספו כולם אל אדם אביהם, ויבואו אל המקום אשר הוא שוכב בו.
ה׳
ויאמרו בניו: מה לך אבינו ומדוע שוכב אתה, ויאמר אדם: בני, חולה אני ומכאובי רבים.
ו׳
ויאמר שת אל אדם: אבי, שמא נכספת לפרי גן עדן אשר היית אוכל ממנו, ועל כן דאבה נפשך.
ז׳
אמור לי ואלכה אל שער גן עדן ואשים עפר על ראשי ואבכה, אולי ישמע ה׳ וישלח מלאכו להביא לך מפרי הגן.
ח׳
ויאמר אדם: לא בני, לא לפרי הגן אני מתאווה, אלא חולי וכאב בכל גופי.
ט׳
ויאמר שת: מה הוא כאב אבי, כי לא ידענו מחלה מעולם.
י׳
ויאמר אדם: בני, כאשר ברא אותנו ה׳ נתן לנו מכל פרי הגן לאכול, ויצו עלינו לאמור מן העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו.
י״א
ואנחנו חטאנו ועברנו על מצוותו, ועתה הנה שבעים מכות וחולאים באו עלינו ועל כל זרענו.
י״ב
ויבכו כל בניו ובנותיו בשמעם את דברי אביהם, ויהי מספד גדול.
על הפרק
פרק זה מתאר את חוליו של אדם בהגיעו לגיל תשע מאות ושלושים שנה. אדם מקבץ את כל בניו ובנותיו — שלושים בנים ושלושים בנות — ומבקש לצוות עליהם לפני מותו.