בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק ל׳
סיפור גן עדן
א׳
ויאמר אדם אל בניו: שמעו ואתארה לכם את גן עדן אשר שכנתי בו.
ב׳
הגן היה נטוע מקדם, ובתוכו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ופריו מתוק מדבש ונופת צופים.
ג׳
וארבעה נהרות יוצאים מן הגן להשקות את הארץ: פישון וגיחון וחידקל ופרת.
ד׳
ואור גדול היה בגן, לא כאור השמש והירח, כי אם אור כבוד ה׳ המאיר שבעתים.
ה׳
וכל חיות השדה ועוף השמים באו אלי בגן, ואקרא להם שמות, וכולם שמעו לקולי.
ו׳
וריח הגן היה כריח הקטורת והבשמים, ורוח נעימה נושבת בין העצים תמיד.
ז׳
ועץ החיים בתוך הגן, ופריו נותן חיי עולם, ועליו למרפא.
ח׳
ועץ הדעת טוב ורע עומד לידו, והוא העץ אשר ציוה ה׳ לבלתי אכול ממנו.
ט׳
והמלאכים היו באים אל הגן לשרת לפני ה׳, ושירתם עולה תמיד לפני כסא הכבוד.
י׳
ויאמר אדם: כל זה איבדתי בחטאי, ותחת אור הכבוד באה חשכה, ותחת הפרי המתוק בא לחם בזעת אפים.
י״א
ובני, לוא ראיתם את הגן כאשר ראיתי אני, הייתם יודעים מה גדול האבדן אשר הבאתי על כל הבריאה.
י״ב
ויבכו כל בניו בשמעם את דברי אביהם על גן עדן, ויתאבלו על הכבוד שאבד.
על הפרק
פרק זה מתאר את תיאורו של אדם את יופי גן עדן — הנהרות, העצים, האור והכבוד אשר היו בו. אדם מספר לבניו על הפלא הגדול של הגן לפני הנפילה.