בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק ל״א
החטא
א׳
ויוסף אדם ויאמר: ועתה אספרה לכם כיצד בא החטא לעולם.
ב׳
ויהי כאשר עלו המלאכים להשתחוות לפני ה׳, ויבוא השטן בדמות נחש יפה אל חוה אמכם.
ג׳
ויאמר הנחש אל חוה: האף אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.
ד׳
ותאמר חוה: מפרי כל עץ הגן נאכל, אך מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו פן תמותון.
ה׳
ויאמר הנחש: לא מות תמותון, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע.
ו׳
ותרא חוה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, ותקח מפריו ותאכל.
ז׳
ותתן גם לי ואוכל, ולא ידעתי כי חוטא אנכי לפני ה׳.
ח׳
ובאותו רגע נפקחו עינינו, ונדע כי ערומים אנחנו, וכל הכבוד אשר היה עלינו סר.
ט׳
ויבוא פחד גדול עלינו, ונתחבא בין עצי הגן מפני ה׳ אלהים.
י׳
ויקרא ה׳ אל האדם ויאמר: איכה, ואדע כי אין מסתור מלפני ה׳.
י״א
ויאמר אדם לבניו: ראו בני מה עולל החטא, כי ברגע אחד אבד כל הטוב אשר היה לנו.
י״ב
ואל תשמעו לקול השטן ולפתוייו, כי דבריו מתוקים בפיו ותוצאותיהם מרות כלענה.
על הפרק
פרק זה מתאר כיצד אדם מספר לבניו על חטא עץ הדעת — כיצד הנחש הטעה את חוה, וכיצד אכלו מן העץ. ברגע שאכלו נפקחו עיניהם וידעו כי חטאו.