בחר פרק (1-44)
ספר אדם וחוה - פרק ל״ב
הגירוש
א׳
ויאמר אדם: ואספרה לכם את רגע הגירוש מגן עדן, כי נורא היה מכל אשר ידעתי.
ב׳
ויקרא ה׳ אלהים אלינו ויאמר: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם.
ג׳
ויצו ה׳ את מלאכיו ויגרשו אותנו מגן עדן, ויוציאונו אל מחוץ לגן.
ד׳
ובצאתנו מן הגן, שמענו קול רעם גדול, והשערים נסגרו אחרינו במשמר.
ה׳
ויצב ה׳ את הכרובים מקדם לגן עדן, ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים.
ו׳
והכרובים עומדים כאש בוערת, ופניהם נוראים, ואיש לא יוכל לעבור על פניהם.
ז׳
ותפול חוה על פניה ותבך ותאמר: חטאתי חטאתי לפני ה׳ אלהי, ובגללי אבד הגן.
ח׳
ואנכי נפלתי על ברכי ואבקש רחמים מלפני ה׳, אך השער נסגר ואין פותח.
ט׳
והארץ אשר יצאנו אליה היתה קשה וקוצים ודרדרים, ולא כאדמת הגן הרכה והפורייה.
י׳
ויאמר אדם: בני, כה נגרשנו מפני ה׳ בעוון חטאנו, ומאז אנו חיים בעמל ובצער.
י״א
ולוא לא חטאתי, הייתם כולכם יושבים בגן עדן באור הכבוד, ולא הייתם יודעים מכאוב ומוות.
י״ב
ויתאנחו כל בניו ויבכו עם אביהם על הגירוש מגן עדן.
על הפרק
פרק זה מתאר את רגע הגירוש מגן עדן — הכרובים, החרב המתהפכת, וסגירת שערי הגן. אדם מתאר לבניו את הרגע הנורא שבו הוצא מן הגן לעולם.