בחר פרק (1-108)
ספר חנוך - פרק ס״ג
תחינת המלכים
א׳
ובימים ההם ידברו המלכים החזקים ואוחזי הארץ וישאלו ממלאכי העונש אשר הובילום, לתת להם מעט מנוחה.
ב׳
למען ייפלו וישתחוו לפני אדון הרוחות ויתוודו על חטאותיהם לפניו.
ג׳
ויברכו ויהללו את אדון הרוחות ויאמרו: ברוך אדון הרוחות ואדון המלכים ואדון החזקים ואדון השליטים ואדון הכבוד ואדון החכמה.
ד׳
ואשר כל סתר גלוי לפניו, וכבודך מעולם ועד עולם, ושמך גדול וקדוש ומבורך לעולם ועד.
ה׳
ועתה ידענו כי עלינו להלל ולברך את אדון המלכים ואת מלך כל המלכים.
ו׳
ויאמרו: מי ייתן לנו מנוחה, כי נהלל ונודה ונברך לפניו ונתוודה.
ז׳
ועתה נכספנו למעט מנוחה ולא מצאנו, נרדפנו ולא השגנו, ואור נעלם מלפנינו וחושך הוא מושבנו עד עולם.
ח׳
כי לא האמנו בו ולא הללנו את שם אדון הרוחות, אך תקוותנו היתה בשרביט ממלכתנו ובכבודנו.
ט׳
וביום צרתנו ומצוקתנו לא יושיענו, ולא נמצא מנוחה להתוודות כי אדוננו נאמן בכל מעשיו ובמשפטיו ובצדקתו.
י׳
ומעשיו אינם מכבדים פנים, ואנחנו נכלה מלפניו כי כל מעשינו בעוולה היו.
י״א
ועתה שוקעים חטאינו במשפט הצדק, ואין מנוחה.
על הפרק
המלכים והשליטים מתחננים לרחמים אך מאוחר מדי. הם מכירים בחטאיהם ומודים כי בטחו בשרביט ממלכתם ובכבודם, אך אין להם עוד מנוחה ואין תשובה מועילה.