יסוד כל החכמה הקבלית ושורש האמונה הוא ידיעת הספירות העליונות, שהן עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, כמו שנאמר בספר יצירה. והעשר ספירות הן מציאות אלוקית שבה משתמש הבורא יתברך להנהיג את עולמו ולהשפיע שפע וחיות לכל הנבראים. ואין הספירות חלילה נפרדות מן העצמות האלוקית, אלא הן כענפים היוצאים מן השורש, שאף על פי שהם נראים כדברים נפרדים, הרי הם חלק מן האילן האחד.
וביאור הדבר הוא כך: כשם שאור השמש אינו דבר נפרד מן השמש עצמה אלא הוא גילוי כוחה והתפשטותה, כך הספירות אינן אלא גילוי האור האלוקי והתפשטותו, ואין ביניהן לבין האין סוף ברוך הוא שום הפרדה ופירוד חלילה. והטעם שנקראו "ספירות" — יש אומרים מלשון ספיר, שהוא אבן יקרה המאירה ומבהיקה, לרמוז שהן כלים המאירים את האור האלוקי ומגלים אותו. ויש אומרים מלשון ספר, ספור ומספר, שעל ידיהן נספר ונמנה סדר ההנהגה האלוקית.
והנה העשר ספירות הן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ואלו הן עשר מידות שבהן ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ובהן הוא מנהיגו תמיד. ואמרו חכמי הקבלה כי בעשרה מאמרות נברא העולם, וכנגדן עשר ספירות, כי כל מאמר ומאמר יצא מספירה מיוחדת, וכפי כוח הספירה כך היה כוח המאמר.
ומה שאמר ספר יצירה "עשר ולא תשע" — בא להזהיר שלא יחשוב החושב להפחית ממניין הספירות ולומר שהכתר אינו ספירה, שכן יש מן המקובלים שסברו כך. אלא הכתר הוא ספירה ממש ונמנה במניין העשר, אף על פי שהוא קרוב מאוד אל האין סוף ברוך הוא ודבוק בו יותר מכל שאר הספירות. ו"עשר ולא אחת עשרה" — בא להזהיר שלא יחשוב להוסיף את הדעת כספירה נפרדת על העשר, כי הדעת אינה ספירה בפני עצמה אלא היא בחינה פנימית של הכתר או נקודת חיבור בין החכמה והבינה.
ודע כי הספירות אינן עומדות בשורה אחת אלא מסודרות בסדר מיוחד הנקרא "אילן הספירות" או "עץ החיים". שלוש ספירות ראשונות — כתר, חכמה ובינה — הן בסוד המוחין והשכל. שלוש ספירות אמצעיות — חסד, גבורה ותפארת — הן בסוד המידות והרגש. ושלוש ספירות תחתונות — נצח, הוד ויסוד — הן בסוד המעשה וההתגלות. ומלכות היא הספירה העשירית המקבלת מכולן ומשפיעה לעולמות התחתונים.
ועוד יש לדעת כי הספירות מתחלקות לשלושה קווים: קו ימין הכולל חכמה, חסד ונצח, שהוא קו החסד והרחמים; קו שמאל הכולל בינה, גבורה והוד, שהוא קו הדין והגבורה; וקו האמצע הכולל כתר, תפארת, יסוד ומלכות, שהוא קו הרחמים הממוצע בין שני הקווים ומכריע ביניהם.
והנה כל ספירה וספירה כוללת בתוכה את כל העשר ספירות, כי אין ספירה שאין בה התכללות מכל שאר הספירות. נמצא שיש בעשר ספירות מאה בחינות, ובכל בחינה עוד עשר, והכל הולך ומתרבה עד אין קץ. וזהו סוד עומק החכמה הזאת שאין לה סוף, כי בכל מקום שתעיין תמצא עומק חדש ורבדים נוספים של הבנה.
ונמצא מכל האמור כי יסוד כל החכמה הוא הכרת הספירות העשר על מכונן, ידיעת סדרן וענייניהן, והבנת היחסים שביניהן. ומי שלא ידע דבר זה כראוי, לא יוכל להבין שום עניין מעניני הקבלה, כי הכל בנוי על היסוד הזה, וכל מה שנאמר בזוהר ובתיקונים ובכתבי המקובלים הראשונים, הכל סובב על העשר ספירות והנהגתן, ועל כן קראנו שער זה "עשר ולא תשע", שהוא היסוד והפתח לכל הספר כולו.